אני ממש דלוקה על מישהו אבל הוא לא יוזם הרבה שיחות ,איך לגרום לו לדבר איתי?

אני מרגישה שאני זאת מדברת כל הזמן,זאת ששואלת ,זאת שמפתחת שיחות. אבל הוא ביישן כזה אז הוא בעצמו לא מפתח איתי הרבה פעמים שיחות אבל אני יכולה לראות שיש לו משהו אליי שהוא לא מודע אליו או שהוא פשוט מפחד . יצא לו כמה פעמים בדיונים שהיו שהוא לקח את הצד שלי וחיזק אותו ,אם יש איזה בעיה קטנה הוא ישר יבדוק שהכל בסדר וידאג . הוא תמיד מחייך אליי . אני חושבת שאני מבין הבנות היחידות שהוא מדבר איתן אולי חוץ מידידות של חבר שלו שהוא נמצא איתן רק שהם כל החבורה יחד עם אותו חבר ,זה לא נראה משהו שהוא יותר מידידות אפלטונית .אני מרגישה מובכת כשאני מנסה לדבר כי לרוב זאת תהיה אני שתתחיל שיחה אפילו אם זה ממש דברים קטנים כאלה . סתם לשאול אותו על אם הוא מוכן למבחן ,מה יש להשלים אם לא הגעתי לאיזה שיעור ,סתם לשאול איך היה לו היום ,לעזור לו במידה והוא צריך. את האמת שאפילו פעם אחת הצעתי לו ללמוד יחד למבחן באנגלית לפני השיעור פעם אחת הוא אמר כן ושמח אבל לא הספקנו כי כבר התחיל השיעור ופעם שנייה התבטל איזה שיעור והוא אמר איזה משהו כמו שיש לו את המילים ושהוא מסתדר אז יצאתי מהסיטואציה כדי לא להפריע מרגישה רע עם עצמי על זה ששאלתי . אני חושבת על כל דבר שיש בינינו. כל מקרה כל דבר שקורה ולא קורה . אני ממש לא מצליחה למחוק אותו מהראש שלי . כי אתמול לא דיברנו רציתי לתת לו את האפשרות לדבר איתי אבל כלום . אני תמיד כותבת שבת שלום אם אני לא רואה אז כותבת לו שלא ראיתי אבל רציתי לכתוב שיהיה שבת שלום והוא עונה תודה וגם שבת שלום . רציתי לראות מה יקרה אם אני לא אעשה כלום ולא קרה שום דבר אני לא זוכרת משהו יותר מזה שהוא הסתכל עליי בשקט ,כמו תמיד .
הוא תמיד יושב לכיוון שלי בשיעור עם יד על השולחן מסתכל עליי ,אני קולטת את זה . אבל זה סתם ממש מבלבל כי העיניים שלו מדברות יותר ממנו ואי אפשר להבין מה הוא רוצה . תמיד שאני רואה את השמיים הן מזכירות אותו את העיניים הכחולות שלו . זה כזה קשה לשכוח ממנו שאני מרגישה שאני נשברת . אני עכשיו בחצי דיכאון מסווה . אף אחד לא באמת יודע שאני מאוהבת בו אולי חוץ מחברה אחת שלי שקצת חושדת בזה . אני לא ממש דיברתי עליו כמעט. זה מוזר לי