אתם חושבים שאפשר להיות מצד אחד בעלי ביטחון עצמי ומצד שני גם ביישנים?

כן

אני רואה ביישנות כתג שמדביקים לאנשים
שרובם בכלל מופנמים וזה לא אותו הדבר
ביישנות נובעת מחוסר בטחון (אבל לגמרי פתיר)
ומופנמות זה משהו אישיותי ולרוב מולד
וזה לא סותר - בן אדם מופנם יכול להיות בעל בטחון, לא פחות מאדם מוחצן

שואל השאלה:
אז מה ההבדל בין מופנם לביישן?

ביישנות זה יותר בקטע חברתי וביטחון עצמי זה אישי

בן אדם מופנם הוא יותר שקט, אוהב להיות עם עצמו. האנרגיה שלו מכוונת פנימה. באופן טבעי הוא ירגיש יותר בנוח להיות לבד עם עצמו. הבחנה יותר חדה, מבחינים בפרטים הקטנים. מסוג האנשים שכנראה לא יאהבו מקומות הומים וצפופים.
ואני חושבת שדווקא בגלל הרגשת הנוחות הפנימית הזאת וההכרות העמוקה עם אני העצמי שלאנשים מופנמים בד"כ יש (לא לכולם כמובן) הם יכולים להיות מאוד בעלי בטחון. ומאוד מנהיגים - זה לא סותר. בטחון שקט.
החברה נוטה לתת את הכתר לדברנים וקולניים ולתייג אנשים מופנמים כביישנים.
ביישנות זה חוסר בטחון שמתפתח. נכון שזה מתאפיין בלהיות נורא שקטים וסגורים אבל זה לא אותו הדבר. זאת בחירה ותגובה לסיטואציות מסוימות שגורמות לבן אדם להרגיש לא בנוח ולכן הוא "נחבא אל הכלים"

ברור