השמש שקעה ואני הגמד. העבודה קשה והמלאכה מרובה, והנה, מינהרתי הושלמה. כל כך יפה וגדולה ואפילו פרחים אותה מכילה.
הירח זוהר ואותי מכיל ורגליי משוטטות אל גורלי המאיר. כיפה יפה ומרובת כוכבים, מאירה את פניי, אך לפתע רוח חזקה נושבת מעליי. האוויר קריר, חד ולא נעים, ומרחיק אותי מהכוכבים שאותם אני כמהה להאיר.
ולפתע, דוב אותי מאכיל, מאכיל את ילדיו שלא יהיו גוועים.
בנשמתי האחרונה, מבטי נישא אל הכוכבים, כה רבים וכה יפים. אני חושב לעצמי: מעניין כמה מתוכם אצליח אי פעם להאיר.