מה הכי הרבה זמן שהייתם מאוהבים במישהו?

מהיום שפגשתי אותו עד ליום שהוא שבר לי את הלב
כמעט 5 שנים
זה יהיה שקר להגיד שאני לא מרגישה כלום כלפיו כי אני כן
אז 6 וחצי שנים

3 שנים, כל החטיבה

שואל השאלה:
מתי הפסקתם ואיך?

הפסקתי כי היא נהייתה בן אדם ממש מגעיל

שואל השאלה:
אנונימית אני אותו מצב לצערי רק שלוש שנים

שואל השאלה:
^^ גם אצלי אבל עדיין לא הצלחתי להפסיק

^^^^ לא הפסקתי להרגיש משהו
אבל אני לא מאוהבת בו יותר מהסיבה היחידה שאני יודעת שהוא לא מרגיש כלפי שום דבר
הפסקתי חצי שנה אחרי שהוא שבר לי את הלב וביום הולדת שלו החלטתי להפסיק לאהוב אותו
מאז עברה עוד כמעט שנה ואני יכולה להגיד שאני לא מאוהבת בו רק בגלל שהחלטתי שאני לא יכולה
זה עושה לי רע להמשיך לאהוב אותו כשאני יודעת שלא יצא מזה כלום
אני לא יכולה להגיד שאני לא מרגישה משהו כלפיו עדיין
כי זה שקר
אבל יום אחד אני לא ארגיש כלום

שואל השאלה:
^^ וואו אני ממש איתך בזה
כיאלו אני לא יודעת איך אבל אני תמיד תמיד לא אצליח להפסיק להרגיש אליו משהו הלוואי וגם לי יהיה את הכוח הזה שהיה לך להחליט להפסיק לאהוב אותו כי גם אצלי זה לא הדדי אבל באמת שאני לא מצליחה להפסיק

שלוש ועדיין

שנתיים וחצי שנתיים

^תאמת שגם אני הייתי רוצה לדבר איתך בפרטי אבל גם את אנונימית....

שואל השאלה:
תכתבי לי זאת אני

שואל השאלה:
אויש זה לא נותן

שואל השאלה:
איזה באסה את יכולה רגע להוריד אנונימיות ואחרי שאני אשלח לך הודעה את תחזירי?

^^ באמת שאני מבינה אותך לשחרר זה ממש ממש קשה
אני הרגשתי אותו דבר בדיוק
אני בטוחה שמה שאת מרגישה שיש בו איזה משהו לא ברור זה אותו דבר כמו מה שאני חושבת על המשהו הלא ברור הזה (לא היה שום היגיון במשפט שאמרתי אבל הבנת אותי אני מקווה)
הרבה אנשים אמרו לי שאני חייבת לשחרר ממנו ואולי הם צודקים אבל זה הפך את הכל להרבה יותר קשה בשבילי
אז אני לא אגיד לך לשחרר כי את לא צריכה
את לא צריכה שום דבר
את רק צריכה להמשיך לנשום

^^ ....

שואל השאלה:
כן אבל אני באמת צריכה לשחרר אותו
לא אכפת לו ממני בכלל אבל אני ממש אוהבת אותו יותר ממה שכל אחת תאהב

5 וחצי שנים.. ועוד נמשך

^כל כך מבינה אותך
אני חייבת להגיד שאין בי שום "כוח"
שלושה חודשים בכיתי כל יום כל יום לא יצאתי מהבית לא יצאתי מהחדר ירדתי כמה קילו כי פשוט לא אכלתי
ובעיקר המון המון בכי
הבכי לא הפסיק הרגשתי כל כך לבד ואף אחד לא הבין אותי באותו יום שזה קרה פשוט חזרתי הביתה וקיבלתי התקף חרדה ישבתי על הרצפה באמבטיה רועדת ובוכה לבד
אז אין בי שום "כוח"
פשוט השלמתי עם העובדה שזה כבר לא יקרה שהוא לעולם לא יוכל לאהוב אותי כמו שאני אהבתי אותו
ומיום ליום שחררתי קצת מעצמי
מחקתי את כל הדברים שהזכירו לי אותו
כמובן שזה לא עוזר לראות אותו כל יום בבית ספר
אבל מהרגע שהתחלתי להשלים עם העובדה שמגיע לי מישהו שיאהב אותי בחזרה זה השתפר
אני עדיין במסע שלי עד ליום שבו אני אוכל להגיד שאני לא מרגישה כלפיו כלום
אני עדיין מחכה ליום הזה

שואל השאלה:
^ אוף אני כל כך מצטערת הוא פשוט לא מגיע לך אחותי
אני יודעת שמה שאני כותבת לא מנחם אבל בכל זאת הוא לא שווה אותך בשיט
אני גם מנסה לשחרר ממנו לאט לאט אבל זה באמת מרגיש בלתי אפשרי כיאלו יש בו איזה משהו שלא ברור מה אבל קשה לי לשחרר
ואיזה באסה שאת אנונימית הייתי כותבת לך גם בפרטי