האם אפשר, לדעתכם, להתנתק מהכריסטוצנטריות של הגל במסגרת שיטתו?

שואל השאלה:
^תסביר

שואל השאלה:
^אבל הדיאלקטיקה לא חולשת רק על המתחם האפיסטמי, אלא על כל מתחם. אמנות, דת. להיסטוריה יש תכלית: התבונה. והתבונה נמצאת באמנות ובדת ובפילוסופיה ובמוסר, והיאך נוציא את הדת, שהיא צורה מסויימת של האמת, והמושא שלה הוא בדיוק כמו של הפילוסופיה?

שואל השאלה:
^ליבוביץ מדבר מגרונך

שואל השאלה:
^ברוח הגליאנית אומר, שגם שיטתך מכובדת ונאה ומכילה גרעין אמת (:

לא סתם שזה אפשרי, זה כבר נעשה מאז מספר פעמים. אנחנו עד היום סובלים מההשפעות ההרסניות של תורתו של הגל.

הבסיס של הפילוסופיה ההגליאנית מיוסד על הריאליות של הרוח ועל תהליך התממשותה, או יותר נכון לומר: על הסרת המסיכה מהממשות וחשיפת המומנטים שמאחוריהם (הקטגוריות השכליות, דקונסטרוקציה תבונית). אפילו מעבר לביטוי הקונקרטי של המומנט המסויים אותו ביטל ישו ביהדות (האובייקטיבי, המודעות), והמומנט אותו הוא העלה בדיאלקטיקה ההיסטורית (הסובייקטיבי חיצוני, האזרחי), העיקרון הפילוסופי של ההגליאניזם מחייב את הריאליות של כל התהליך הדיאלקטי, דהיינו את תהליך ההתוודעות של המחשבה לעצמה בתוך האובייקטים אותם היא מגלמת (לפי העיקרון ההגליאני המפורסם: "אין לך דבר בחושים שלא היה קודם בשכל"), מה שמחייב את ההיגיון הנוצרי: "ואלוהים היה הדבר.. והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו" (יוחנן א' א'-יד'), דהיינו כל מופשט בה בעת שהוא מופשט הוא גם קונקרטי וכל קונקרטי בה בעת שהוא קונקרטי הוא גם מופשט. הפיצול הזה בין האובייקט החושי (המובן הרחב של חושי ככולל גם רצון, דימוי ומחשבה, ע' באנציקלופדיה א', ס' 11) לחשיבה אותה הוא מגלם והתוודעות הרוח לחשיבה הזו היא תמצית ההגליאניזם כשיטה. לאחר שנבין את זה נראה כמה מוזר יהיה לטעון כי אלוהים דיבר מבלי שזה יתגלם בקונקרטי, בפרט באנושי, כלומר באנושי מסויים בעל שם. זה ההיות בעצמו עבור עצמו של הידע בדיאלקטיקה של הדיבור האלוהי (ציווי-יהדות - אובייקטיביות / גאולה עצמית אוניברסלית-ישו ושליחים - סובייקטיביות אוניברסלית / עשייה דתית-כנסייה - סובייקטיביות קונקרטית וכן הלאה). וכיוון שהשיטה ההגליאנית מחייבת את הדיאלקטיקה של הציווי כחלק מתהליך העשות הידע בעצמו עבור עצמו, וכיוון שתיבול הריאליה נדרש לתהליך ההתוודעות הזה - הרי שאין לך שיטה הגליאנית שלמה ללא מנה גדושה של נצרות.

אסייג שתתכן פילוסופיה הגליאנית מסויימת ללא נצרות: פוליטית, אפיסטמית, אונטולוגית, אולי. אך שיטה מקיפה וכוללת, ששם החוזק הבלתי מנוצח כמעט של ההגליאניזם - לא אפשרית.

שואל השאלה:
^תודה! אני מבין, אצל הגל הנצרות היא לא רק המסקנה גרידא, אלא היא היא המתודה עצמה.
נקודת השבר של הנצרות עם היהדות, האינקרנציה עצמה וההתייחסות ליש האלוהי כמי שמתגלם ממש כאן, היא היסוד של ההגליאניזם עצמו.

אם כך למה אתה חושב שרבים (אולי הרוב) רואים בהגל פילוסוף מחלן גדול?
האם הוא חשב שגם הנצרות עשויה להידחות דיאלקטית (כפי שכותב פרופ' יובל, שהוא כפילוסוף התייחס אליה [לותרניות] בשלילה דיאלקטית)?
ואם לא, החילוניות שמייחסים לו עדיין מוצדקת?

^ממה שאני יודע, זה נובע משני סיבות:
1. אחד מרעיונותיו המרכזיים בשם האידאלים האבסולוטי, דוחה את הגישה לפיה העולם הרוחני והעולם הגשמי נפרדים זה מזה ובמקום זה טוען שהשניים מתלכדים לאחד.
כלומר לדעתו גאולה יכולה להתבצע בעולם הזה ללא סיוע של עולם זר, וזה סותר את כל יסודות האמונה לפיה גורם חיצוני כמו נביא או פסוקים מספר מובילים לאמונה.

נוסף, תורתו מושווית בעיקר לקאנט וקאנט היה הרבה יותר דתי ממנו. עוד דבר זה שממשיכי דרכו של הגל היו חילוניים ברובם.

2. הגל התנגד למוסדות הדת ובמקום זה טען שהמדינה משרתת את רצון האל. אחד מציטוטיו המפורסמים:
"the state is the march of god in the world"

^^הדיאלקטיקה ממשיכה גם לאחר השליחים לכנסייה הקתולית, משם לפיצול האימפריה, לאסלאם, וכך הלאה עד לתקופה התבונית של הגל עצמו. הנצרות שהפציעה עם הבשורה היא האמת בצורתה הגולמית ללא מלוא הפיתוח של הנצרות הלותרנית הגרמנית, שהיא צורה סמלית לפילוסופיה הנעלית יותר והשוללת אותה (נעלית מבחינה אונטולוגית, כמובן).

שואל השאלה:
^הלותרניות נשללת אבל הגרעין של הבשורה נשאר עומד?

^הלותרניות נשללת ביחס לפילוסופיה אבל המומנט שלה נשמר עדיין גם בעידן התבוני.

שואל השאלה:
סבבה תודה. מה עם מומנטים של יהדות, אסלאם וכו? כולם צריכים לעבור טבילה?

אתה שואל אם לפי הגל יהודים ומוסלמים צריכים להטבל?

שואל השאלה:
כע

רצוי, כן.

שואל השאלה:
אז במובן הזה הגל ממשיך מסורת נוצרית קלאסית של ריקון היהדות מהתוכן הרוחני שלה (זכותו כמובן, אנטישמי הוא לא היה).

אתה נוצרי מאמין? (מניח לפי הידע שלך שאתה מקבל את הדיאלקטיקה)

^הוא לא. המומנט של היהדות נשמר (האובייקטיבי, החיצוני, הציווי), והוא מצדיק (בתחילת רוח הנצרות) את ההיגיון של היהודי הקונקרטי שמסרב לקבל את ישו כיוון שמדובר בשלילה של אוצרו זה בדיאלקטיקה. יהודי זה או אחר ראוי לו להטבל כמו שכל אינדיבידואל ראוי לו לעלות לשלב התבוני, זה לא רלוונטי פשוט לשיטה.

שואל השאלה:
^איך לא? הנוצרים רואים את עצמם ככנסת ישראל האמיתית. לך לכל כנסייה ותראה פסוקים בעברית. היהודים תמיד יישארו מחוץ לשערי הגאולה (אלא אם יעברו טבילה, כלומר מחיקת זהותם). הצדק שהגל עושה עם היהודים הוא במונחי שיטתו ושיטתו בלבד: הבאתם את המומנט הנחוץ, אך הושמתם לעל. משום מה היהודים נשארו ופיתחו דת ענפה בגלות, אבל אין לה שום תוכן רוחני ממשי. היהודי האינדיבידואל יקבל זכויות, אך טוב אם יתנצר (תישלל זהותו, שהרי אין בה תוכן רוחני).

האם הגל היה פלורליסט? אולי אפשר לקרוא אותו ככה, אתה טוען שלא (ולכן התנצרותם של כולם עדיפה).

^אתה מערבב בין תאולוגיה נוצרית להגליאניזם. אולי אצל אוריגנס ושאר אבות הכנסייה "ישראל" / "רעיה" / וכו' זה מונח בעל משמעות, הגל לא מתייחס לדברים האלו בכלל. התוכן הרוחני של היהדות גם בגולה נשאר זהה: המומנט של הציווי והאובייקטיביות, הם מסתובבים בו 2,000 שנה, מעמיקים יותר ויותר בציווים והופכים אותם מופשטים ומסועפים ככל שעובר הזמן (במובן הזה הגל ניבא את שיטת בריסק ואת המשנה ברורה), מרחיקים את האל יותר ויותר (ממוה"נ לקבלה ועד לגישות שמגרשות את אלוהים מהשיח בכלל). הם מעולם לא התעלו לתוכן גבוה יותר בדיאלקטיקה (כוונתי לדת היהודית. לא לצנועה הציונית שהיא כן התעלתה ובמובן מסויים היא פיתוח של היהדות), אבל הם גם לא התדרדרו לתוכן קדום יותר או לתוכן ריק, הם פשוט משמרים מומנט.

לדעת הגל טוב שכולם יעלו אל התבוני, גם הלותרנים הגרמנים של המאה ה19 שהם שיא ההתפתחות של הדת.

שואל השאלה:
^נכון, זו הזהות של היהודי, הקרבה לאל בעזרת החוק. אם היהדות הושמה לעל, מדוע היהודי שרד והמשיך לפתח את אותו מומנט?

^הוא לא פיתח את המומנט זו הנקודה, הוא עדיין סבוך בתוכו. הביטול לא אומר ששאר המומנטים נמחקים, ומחשבה לא מפותחת עדיין יכולה להתקע על סתירות מסויימות.

שואל השאלה:
הבנתי את הנקודה, תודה.