זה הגיוני להתעצבן כשאומרים לי שאני יפה?

אני יודעת שאני לא וכשאומרים לי שאני יפה אני מן הסתם יודעת שמשקרים לי. זה מרגיש לי כאילו מרחמים עלי או פשוט עושים ממני צחוק. יש לי לדוגמה חברה ממש טובה והיא מהממת (ברצינות, ברמה שהדבר הראשון שחשבתי כשראיתי אותה בפעם הראשונה היה "וטפ איך היא אשכרה זוהרת?!") אבל בכל פעם שהיא אומרת שאני יפה אני רוצה לצרוח עליה, ובמיוחד כשהיא אומרת את זה מול אחרים. אני *יודעת* שאני לא, וזה מרגיש כאילו איזו מסכנונה שמרחמים עליה ונותנים לה מחמאות כשרוצים להרגיש כמו בנאדם טוב. גם מצד אחד אני לא רוצה להגיד תודה, כי זה כאילו להתנהג כאילו אני אשכרה מאמינה להם כדי שהם עכשיו יוכלו להמשיך את היום שלהם בהרגשה שהם עשו מעשה טוב או וואטאבר, אבל מצד שני זה גס רוח פשוט להתעלם.
בכל פעם שאומרים לי את זה אני פשוט רוצה להתחיל לבכות. אם הייתי ממוצעת לא היו אומרים לי כלום, אבל כשמחמיאים לי אני יודעת שזה פשוט בא מרחמים וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע.
זה הגיוני?