בזמן האחרון יש לי סלידה מאנשים

תמיד לא אהבתי אנשים, מפגשים חברתיים העדפתי תמיד להיות לבד, והייתי יכולה להחזיק חצי שעה בסביבת אנשים מבלי להתחרפן/ להיתעצבן ברמה קיצונית.

בחודש (?) האחרון זה מאוד התעצם, אני לא מצליחה להיות בשיחות של 5 דקות מבלי שיעלו לי עצבים רציניים, אני מרגישה צורך לבודד את עצמי, אני לא מעוניינת בשום אינטרקציה, וכל פעם שאין לי ברירה אלא לצאת אני מתפללת שאף אחד לא ידבר איתי ואם הם מדברים לא מעניין אותי מה יש להם להגיד, גם אם הם עצובים, אני רק רוצה שהם יפסיקו לחפור לי.
כל ההתנהגות של האנשים, הצביעות , ההכחשות לצביעות, האנוכיות, כל זה מחליא אותי ואני מנסה כל הזמן להתחמק מתקשורת, ואני מרגישה שרמת המשכל של כולם ברצפה.
יש רק 4 אנשים (שיצא לי להכיר בזמנים שונים של חיי, שאותם אני תופסת כבסדר/חכמים)
כל השאר, גם מהמשפחה, לא רוצה לפתח איתם שיחות של יותר ממה איתך בסדר (וגם זה כדי לשמור על נימוס בסיסי)
אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית, ותמיד זה לא התיישב לי לגמרי,
ולא כזה אכפת לי האמת שאני לא רוצה להיות בחברה, פשוט רוצה ללמוד על עצמי ולהבין על מה זה יושב גם אם לא באלי לפתור את זה,
מה נראלכם?
(הפסיכאטר שלי נורא, אין למה לפנות אליו, ורק מבהירה שאני לא בסכנה או משהו גם לא לאחרים אני אחלה לגמרי רק מתעבת סיטואציות חברתיות)