האם לדעתכם כסף שבן אדם "הרוויח" שלא ממשכורת על עבודה שביצע, אלא מתוך עסקת נדל"ן, מכירת מניות, ניהול חברה, ירושה וכו'...

טוב אני לא אכתוב כאן את כל הכרך הראשון של הקפיטל של מרקס, אבל זה הג'סטה

שואל השאלה:
^חחח, אתה לגמרי מוזמן אבל אם אתה רוצה

ברור שהוא הרוויח את זה בצורה לגיטימית.

והוא כן מרוויח את הכסף מעבודה שביצע.
בעסקת נדל"ן - מאיפה השיג את הכסף לקנות נדל"ן? מעבודה של שנים וממשכנתא. ובנוסף, השנים שבהם החזיק בנכס בזמן שהמחיר עלה. אלו שנים שבהם הכסף שלו היה יכול לשמש כערך במקום אחר, אך בגלל שהיו ממושכנים לבית מגיע לו החזר על אותה השקעה.

מכירת מניות - שוב, מאיפה הגיע הכסף לקניית המניות אם לא מעבודה. בנוסף, קניית המניות דורשת מחקר, תשומת לב עיקבית, וכמובן לקיחת סיכון לא קטן.
אילולא השקיע את כספו בחברה, החברה הנ"ל לא הייתה יכול להפיק מוצרים לציבור.
יש פה הסכם הדדי בין החברה לבין המשקיעים ובסוף כולם מרוויחים.

ניהול חברה - ניהול זה לא עבודה? לא מצריך כישורים? לא דורש הקרבה בחיים האישיים?

ירושה - הורה שיש לו 3 בנים, זה בסדר שבמהלך חייו הוא ייתן מכספו עבורם? אז למה במותו זה לא בסדר?

--

"האם לגיטימי למסות את הכספים הללו בצורה שונה זו מזו?"
בטח שכן, אבל בפרופורציה אשר שווה לכל השוק, ובמינימום האפשרי. אם גובים 20% מס מפועל, אז צריך לגבות 20% גם מעשיר. זאת מכיוון שזכויות האדם שוות אחת לשנייה. ו20% מעשיר זה יותר מ20% של פועל. ככל שלעשיר יהיה יותר כסף, כך הוא יפיק ממנו יותר ערך ויהיה לו גם יותר כסף לתת. מהסיבה הזאת, הון במדינות קפיטליסטיות צומח בגודל הרבה יותר מהיר מאשר מדינות שאינן קפיטליסטיות.

בכללי, מס איננו דבר מוסרי, אלא דבר הכרחי עבור קיום שירותים ציבוריים וביטחון. לכן מס צריך לשרת את המטרות הללו בלבד, ולא עבור צדק חברתי כזה או אחר.
צריך לשאוף להוריד את גבהי המס, במקום להעלות אותם.

הקפיטליסט מרוויח את רווחו מהעבודה של השכיר. איך בדיוק?
אם אנחנו נזכרים בכך שערך-החליפין של כל סחורה (סחורה - מוצר שמגיע לשוק כדי להחליף ידיים ממוכר לקונה) נמדד לפי כמות הזמן החברתית הממוצעת הנדרשת כדי להפיק את המוצר. כדי לקנות סחורה, צריך לספק ערך-חליפין שווה לערך הסחורה. שכר הוא אותו ערך-חליפין שווה שניתן לעובד עבור כוח-עבודתו, אותו העובד מוכר למעסיק לשימוש יומיומי.
כוח-העבודה (מילולית - הכוח לעבוד) של העובד זו נגזרת של עבודתו (כלומר האקט של עבודה) ואי אפשר להפריד בין עבודה שנעשית לכוח-העבודה הנדרשת כדי ליישם את העבודה, כמו שאי אפשר להפריד את יישום העבודה מפעולה אנושית. בגלל זה אנחנו קוראים לציבור העובדים "כוח-אדם", בגלל שכל עבודה באשר היא זקוקה למידה מסויימת של כוח(-עבודה של)-אדם.
לכן, אם אין עבודה או כוח-עבודה בלי בני אדם, ערך-החליפין של כוח-עבודה של שנה שווה לסכום כל הערך-חליפין של סחורות שאותן העובד צריך כדי להמשיך להתקיים במשך שנה. אוכל, מים, בגדים, בית.. המינימום הנדרש כדי להמשיך לקיים בן אדם בריא. לכן, השכר שניתן לעובד אמור להיות, מה שנקרא, שכר-מינימום. שכר שעבורו ניתן לקנות את המינימום הנדרש כדי להמשיך לחיות (ולעבוד).

יש רק בעיה אחת. כמות הערך שאדם מייצר ביום לא בהכרח שווה לכמות הערך הנדרשת כדי לקיים אותו. אם הזמן הממוצע לייצור הסחורות שלהם הוא זקוק כדי לשרוד ביום הוא קטן מכמות הזמן שהוא עובד דה-פאקטו במפעל, השכר שהוא מקבל מביע רק חלק מערך התוצר שלו. אבל למה שזה יקרה? כי יש את הקפיטליסט שזקוק לנתח מהרווחים.

אילו עובד היה זקוק לעבוד ביום 6 שעות כדי להרוויח את כמות הכסף הנדרשת כדי לקיים אותו ליום, הוא יעבוד במפעל 6 שעות וייצר סחורות, נניח 60 חולצות (10 חולצות בשעה), וימכור אותן בשוק, שקל עבור כל חולצה ובכסף שקיבל יקנה מה שצריך. אבל זה לא מה שקורה במציאות, כי הוא לא עובד עבור עצמו אלא עבור מישהו אחר - בעל המפעל, שמתנה לו את האמצעים להכין 10 חולצות בשעת עבודה (מכונות המפעל) תמורה ליום עבודה. יום העבודה שעליו מסכימים המעסיק והעובד לא יכול להיות באותו אורך שעות שהעובד זקוק לעבוד כדי להשיג את אמצעי המחייה שלו, כי אז לא יהיה רווח עבור בעל העסק. הוא יקנה ב-60 שקל את כוח-עבודתו של העובד, יעסיק אותו 6 שעות, ויקבל בחזרה 60 שקל. אין רווח. לכן, הוא לא יעסיק אותו אך ורק 6 שעות, אלא יותר - 12 שעות. כי הוא לא משלם עבור שעות עבודה, אלא עבור ימי עבודה. עובד לא יכול לבוא ולעבוד חצי יום. הוא כבול לפי חוק לעבוד את כמות הזמן המוסכמת בין העובד למעסיק, שזה לרוב עד תום יום העבודה החוקי.
אז כאן המעסיק קונה ב-60 שקל את הזכות שלו להשתמש כוח-עבודתו של העובד למשך יום עבודה בעורך 12 שעות. העובד עובד במשך 12 שעות, מייצר 10 חולצות לשעה, והופה - 120 חולצות. בעל העסק הולך ומוכר את אותן 120 חולצות עבור 120 שקל. יש כאן רווח של 60 שקל.

אני מניח שניתן להבין מה דעתי בנושא לפי הפרופיל שלי.

מבחינה אובייקטיבית, הדבר (באבסטרקט) היחיד בעולם שיוצר מוצר בעל-ערך לאדם זה העבודה. מלקטוף תפוח עד ללעבוד במכרה פחם, בלי עבודה אין מוצרים ובלי מוצרים אין חליפין. מוצר, לדוגמה תפוח, יש לו ערך שימושי כפריט אוכל. אבל בחברה בה בני אדם מוכרחים מסיבות כאלו ואחרות להתעסק בעבודה מסויימת כמו קטיפת תפוחים, הם לא יכולים לסרוג לעצמם בגדים. כאן נכנס החליפין.
ערך החליפין של המוצר מגיע מכמות הזמן הממוצעת שלוקחת לאדם ממוצע בחברה לייצר את המוצר. ערך החליפין של המוצר אינו בא לידי ביטוי אלא ביחסי החליפין. השאיפה בכל פעולת חליפין היא להחליף כמות שווה של ערך-חליפין, לדוגמה 20 תפוחים עבור חולצה אחת, כאשר לקטוף 20 תפוחים לוקח לאדם הממוצע אותו זמן (גם זה בממוצע) כמו להכין חולצה אחת.

בעלות על אדמה מסויימת זה משהו שונה לחלוטין מאשר בעלות על התפוחים שבן אדם קטף. לחלקת אדמה מסויימת, בשוק הקפיטליסטי, יש מחיר גם אם מדובר בטבע פראי שאף טיפת עבודה לא נעשתה שם. מכאן יוצא שבעלות פרטית על אדמה, שהיא עניין חוקי מיסודו (להבדיל מהבעלות על התפוחים שקוטף התפוחים קטף) זה דבר שווה ערך לעבודה פיזית.

זו אחת מהסתירות בקפיטליזם. יש עוד המון. בקיצור התשובה היא כן וקפיטליסטים ובעלי-אדמות הם פרזיטים.

הוא לגיטימי לחלוטין. ולכן צריך לנסות אותו בדיוק כמו שממסים כל הכנסה אחרת.
היחיד שאולי לא זה ירושה וגם על זה אני לא בטוח שאני מסכים.
כל האחרים צריכים להיות ממוסים בצורה כלשהי.