אני רוצה בטירוף רישיון, אבל פתאום התחלתי לפחד מהתהליך..

(חפירה רצינית)
אבל אני בת 16 ושבעה חודשים, ומאז ומתמיד אהבתי בטירוף את כל מה שקשור בנהיגה ורכבים וחיכיתי שיהיה לי רישיון כבר. במשך תקופה ארוכה בטירוף ממש ספרתי את הימים עד שאוכל להתחיל ללמוד.
לפני חודש התחלתי ובאמת הרגשתי שאני פצצה. ידעתי שיש לי את זה אבל כשבאמת ישבתי על ההגה וממש נהגתי הבנתי שאני באמת טובה בזה. בעיקרון גם המורה שלי ממש אוהב אותי ומבחינתו להגיש אותי כמה שיותר מהר והוא בטוח שאני עוברת טסט ראשון, הוא אומר שאני התלמידה הכי טובה שלו. בקיצור, עד עכשיו השיעורים היו לי באמת נדירים, הייתי מעולה ממש ובאמת נהניתי גם עם המורה והכל וממש יצאתי בהיי מהשיעור ורק חיכיתי לשיעור הבא (כמו תמיד). והיום היה לי עוד שיעור וממש הרגיש לי שהאווירה כזאת מושחרת קצת כאילו הוא כן צחק איתי והכל אבל פשוט באמת לא הרגיש לי שאני נוהגת טוב וזה ממש השפיע עליי. אחר כך רק המשכתי לנהוג לא טוב ובאמת הרגשתי סתומה, כי עד עכשיו הוא עף עליי ואמר לי שאני נוהגת מטורף והיום פשוט לא הייתי טובה. הוא לקח אותי למקום חדש וזה בעיקרון מקום שנחשב ממש קשה, כי הוא צר ומלא עצור ומלא פניות מחד סטרי לחד סטרי ומלא הולכי רגל וכאלה. אבל הוא לא אמר לי מלכתחילה שזה מקום קשה כלכך, ובאמת נהגתי זוועה. עליתי על המדרכה פעמיים והוא עשה לי ברקס כמויות של פעמים ונגע לי בהגה. אמרתי לו שאני מרגישה ממש גרועה במשך כל השיעור. בסוף השיעור הוא הסביר לי שהוא לקח אותי למקום ממש קשה, שבדרך כלל הוא לוקח לשם רק משיעור 20 ומעלה (אני שיעור 13) ושבפעם הראשונה שנוסעים לשם כולם נוהגים זוועה ושלעומת הנהיגה הרגילה שלי לא הייתי טובה אבל לעומת אחרים שנהגו שם בפעם הראשונה הייתי מטורפת. אבל בכל זאת יצאתי מהשיעור בתחושה מבאסת ממש ולא בא לי לחזור למקום הזה שוב. למרות שכמעט תמיד יש אותו בטסטים ואני חייבת. זה ממש מוריד לי ופתאום קצת נמאס לי מהשיעורים. כאילו יאללה בא לי לסיים פשוט שיהיה לי רישיון כבר.

אני מפחדת שמעכשיו אני תמיד אנהג ככה מזעזע ולא אצליח.. ושאני גם לא אעמוד בציפיות של המורה שממש מצפה ממני.. אוף אני באמת לא יודעת מה לעשות זאת ממש תחושה של חוסר אונים