אחרי שהמלחמה תסתיים אנחנו בכלל נחזור לאיך שהיינו פעם?

מצולק, יותר מאופס על עצמו

זו שאלה מורכבת ורגשית, במיוחד כי המלחמה הנוכחית מלחמת חרבות ברזל נגעה בעומקים רגשיים וחברתיים בחברה הישראלית. יש תחושה חזקה שכל מה שקרה יוצר שבר משמעותי שקשה לדעת אם נוכל להחלים ממנו לגמרי.

כמובן, האופטימיות תמיד קיימת. לאורך ההיסטוריה, עברנו תקופות קשות מאוד בישראל מלחמות, פיגועים, וגם משברים כלכליים וחברתיים ותמיד הצלחנו למצוא דרך להתאושש ולהמשיך הלאה, ואפילו להתחזק. עם זאת, כל משבר משאיר אחריו גם צלקות שמשנות אותנו.

בהיבטים מסוימים, כנראה שנחזור לשגרה עם הזמן אנשים יחזרו לעבוד, ילדים יחזרו ללמוד, החיים ימשיכו, וזה יכול להיראות דומה למה שהיה קודם. אבל יש דברים שלא יחזרו להיות אותו הדבר, כי העם כולו עובר עכשיו חוויה משותפת שמשנה את התפיסות, את הפחדים, ואת מערכת היחסים בין קבוצות שונות בחברה.

יכול להיות שגם בעקבות המלחמה תיווצר תחושת סולידריות חזקה יותר, או שנראה יותר חיבור בין אנשים שחשו את הצורך לתמוך אחד בשני. מצד שני, יש גם סיכוי שהטראומות והמשקעים יובילו לפערים חברתיים חדשים או לעומק הפילוגים הקיימים.

החזרה לשגרה תהיה תהליך שייקח זמן, וידרוש מאיתנו הרבה הבנה וסבלנות לעצמנו ולאחרים.

שואל השאלה:
אז איך אנחנו נהיה?

כמובן שלא, כל מלחמה משנה את פני המדינה והעם.

לא.

המלחמה תשנה אותו
מקווה שנלמד מזה לטובה
כמו שבהתחלה רק היינו עסוקים בעזרה לאחר ותרומה ולא עניין אותנו דבר אחר
אני כן מאמינה שנוכל לקום מזה
אני מאמינה שמלחמות קורות כדי שנתעורר אבל זה כאפה קשה מאוד שיהיה לנו מאוד קשה להחלים ולקום ממנה