יש מישהי פה שכשאני מדברת איתה אני מרגישה מבוגרת וזה מגעיל

אני ממש ממש אוהבת אותה אבל לפעמים כשאני מדברת איתה אני מרגישה ממש מגעיל אני לא רוצה להרגיש מבוגרת אני רק בת 14
וזה לא כי היא ילדותית היא דווקא דיי בוגרת אבל יש פשוט דברים שאנחנו מדברות עליהם וזה מרגיש שונה
היא גם לפעמים צוחקת וקוראת לי "אמא" ואני פשוט לא יודעת מה להרגיש עם זה.. אני שונאת את זה אבל אני אוהבת לדבר איתה היא ממש מזכירה לי את עצמי מלפני 4 שנים אבל אולי גם בגלל זה אני לא אוהבת את זה והכל ממש מבלבל
היא בת 12 וזה כל פעם מזכיר לי שלא באמת "חוויתי" את הגיל הזה כי היה לי ניתוח וחופשת מחלה משעממת שהרסה לי את החיים הרגילים שלי (סיפור ארוך) ואני כבר לא זוכרת מי הייתי לפני הניתוח הזה ואני מרגישה שאני אולי מתבגרת עכשיו וזה מפחיד. אני לא רוצה את זה.
ו... אני עכשיו בוכה-_-
איך להפסיק להרגיש ככה כשאני מדברת איתה?
(כתבתי את זה אתמול ורציתי לשאול אבל נגמרו לי השאלות,אני לא בוכה חחח)