מישהו יכול לאשר לי שזאת התנהגות לגיטימית?

עד גיל 12 אבא שלי לא היה גר בארץ והייתי רואה אותו רק 3 פעמים בשנה, עד גיל 12 לא באמת היה לי אבא שאני יכולה להישען עליו, כשאבא שלי חזר לארץ מאוד היה לי קשה לעכל אותו בתור אבא שלי, אף פעם לא החשבתי אותו כאבא שלי בתת מודע מכיוון שהוא לא באמת גידל אותי, עברו כבר בערך 4 שנים והיום אני כבר יותר רגילה לראות אותו אבל אני שמה לב שאני לא מצליחה להראות לו חיבה, אני מתעצבנת עליו בקלות וכואב לי להגיד אבל אם זה או אבא או אמא זה אמא. אני כן אוהבת אותו ותמיד אהבתי אותו אבל אני באמת לא מצליחה להראות לו חיבה כמו נגיד שאני מראה לאמא שלי, את אמא שלי אני תמיד מחבקת ואומרת לה שאני אוהבת אותה אבל רק לעיתים רחוקות אני עושה אותו דבר לאבא שלי, אני לא מצדיקה את עצמי ואני לא אומרת שזה בסדר אבל זה לא משהו שאני חושבת עליו או עושה לו דווקא, זה פשוט קורה שאני שמה לב לזה רק בדיעבד

(אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי ושזה לא מגיע לו אבל בבקשה אל תנסו לגרום לי רגשות אשמה יותר ממה שכבר יש לי)