אני בן 18 ואני כבר מרגיש זקן ושעבר זמני..

מאמי אתה בן 18. אתה ילד
תפסיק להלחיץ את עצמך תשתחרר ותהנה מהחיים
חוץ מזה זה בדיוק הזמן שלך לעשות מלא טעויות
כי אתה יודע מה טעויות אומרות?? שאתה מנסה דברים חדשים ולא נתקע במקום

אנשים בינוניים הם אנשים שאף פעם לא טועים.
אם אתה לא עושה כלום= אתה לא יכול לטעות
אם אתה הולך על בטוח = סיכוי נמוך שתטעה

אם אתה מסתכן = אתה לא יודע מה יקרה
תהנה מהחיים אל תחשוב יותר מדי

חחח אני שואל את עצמי אם אתה רוצה שנגיד לך שאתה צעיר ורק התחלת את החיים או שנגיד לך שאתה מסכן שאוי ואויי לך ואתה כבר חצי רגל בקבר? תגיד אחי הכל טוב???? אתה בן 18 בגיל שלך אין מישהו רציני על החיים תהנה מכל שניה כמו שאני עושה וכולם עושים

אתה באמת צעיר ממש.. והחיים לא נגמרים בגילאי ה20.
הצלחה לא באה ביום, ויש לך את כל החיים להגיע לשם ולתחזק את זה.
לגבי הלימודים.. זה באמת תלוי אם זה בגלל שבהנדסה נגיד בדרך כלל זה הרבה מתמטיקה ופיזיקה אולי בהתחלה לפחות, ופחות תחום ההתמקצעות והשם של התואר (נגיד מדמ"ח או הנדסת תוכנה)
מה שהרבה לא יודעים עליו ואז קשה להם מאוד בהתחלה, וגם חלק לא מחזיקים בגלל זה.
אז השאלה אם זה הסיפור.. אבל בעיקרון אתה לא אמור לסבול ממה שאתה לומד.
כן צריך להיות קשה ומאתגר באיזשהו מובן (כי מבחינתי לפחות לימודים כן נועדו לחשל אותך, לתת לך סל כלים ובסיס), אבל אתה אמור גם להנות מהדרך ולא לסבול ולהרגיש שזה לא מתאים לך- כי כנראה שזה באמת לא מתאים.
לא מתים מלשנות מקצוע או לעבור ללימודים אחרים.. הרבה עושים את זה. אתה מראש אף פעם לא יודע מה מתאים לך 100% מבלי לנסות.
והכי חשוב להתנתק מאחרים וללכת נטו למה שמתאים לך, ולא רק לשם התואר.

שואל השאלה:
אני לומד הנדסת חשמל ואני כאילו רק בהתחלה ואני חושב שזה מעניין אותי אבל בכללי המרצים, הסטודנטים האחרים וגם הדיכאון שלי לא מאפשרים לי אפילו לרצות ללמוד
אני מרגיש שאני לא רוצה ללמוד נקודה אז זה למה אני לא מצליח לראות את המחשבה שלי בצורה של באמת זה לא מעניין כי אני חושב שאני פשוט בדיכאון

שואל השאלה:
יהונתן לא מצפה שירחמו עליי
אני מחפש לשמוע מה אנשים חושבים על המצב שלי, לקבל הצעות וכדומה
אני לא יכול פשוט לשים זין על העתיד שלי ולעשות סמים ומסיבות כמו כל האנשים בגילי.. כי חבל על הזמן באמת כי זה לא נותן לי כלום ועשיתי את זה מספיק בגיל 14-18 ואני די נדפקתי מזה ויכלתי להיות במצב יותר טוב
בכל מקרה אני מבין את הנקודה שלך אבל בכל מקרה אין לי חברים ואין לי אופציה גם לעשות מסיבות וסמים כמו פעם חח

גם אל תעשה שוב סמים.. זה בור.
גם כשיש חברים.
מסיבות אפשר, הכל באיזון.
דיכאון זה משהו שאתה צריך לטפל בו בלי קשר, וזה לא בדיוק תלוי באיפה אתה לומד..
אבל מבינה מה אתה אומר על האווירה, במיוחד בקטע של הסטודנטים.
מרצים פשוט תמיד יהיו כאלה שפחות מתחברים, אבל אתה לא מתחתן איתם.. ופשוט תנסה להיות סבבה ותתמקד במקום שלך.
סטודנטים תנסה למצוא את החברה שלך, גם אם זה סטודנט או שניים.. או תכיר גם מחוץ לכיתה/ מקורסים אחרים שזה יותר מתערבב עם תארים אחרים.
אם יש מסגרות או מלגות למינהן עם סטודנטים אחרים
לאט לאט תכיר, ותדע שבהתחלה בדרך כלל הכי קשוח כי זאת מסגרת זרה ולא משהו שהכרת לפני.