7 תשובות
עניין של חיים ומות
מצב בו נתונה סכנת חיים
זה פשוט: ברגע שהאדם נמצא בסכנת חיים לא רק מצווה גם חובה עליו למשל לחלל שבת או לדוגמא בשואה היה רב גדול שהורה על כל היהודים בגטו שיאכלו כל דבר אבל העיקר למה שהוא התכוון זה גם אם זה לא כשר למשל חזיר, ככה גם במועדים וחגים כמו חילול שבת,כיפור,חג וכו'
מצב שבו אדם עלול לאבד את חייו.
למצב כזה יש כמה השלכות מעשיות מבחינת היהדות:
רוב מוחלט של המצוות נדחה מפני מצב של פיקוח נפש.
כלומר, אם יש התנגשות בין חיוב לקיים מצווה לבין איבוד החיים,
הרי שאסור לקיים את המצווה ויש לשמור על החיים,
כי המצוות ניתנו כדי שנחייה באמצעותן ולא כדי שנמות על ידן.
גם במצבים של ספק פיקוח נפש המצוות נדחות
כמו למשל שמירת השבת.
אם בניין קרס ויש חשש להימצאות אנשים תחת המבנה,
למשל, מישהו אומר שאינו בטוח אם השכן שלו היה בבית או לא -
מחללים את השבת כדי לבדוק אם יש שם אנשים.
בהקשר עם שבת, חכמים מלמדים אותנו שהפעולות להצלת נפשות בשבת
צריכות להיעשות ע"י הרבנים ותלמידי החכמים, כדי להעביר שדר מובהק שמצילים נפשות בלב שקט ביום השבת ולא מהססים בדבר.
ועוד אמרו, שמי שניגש במהירות להציל חיים - הוא המשובח
והרב שהולכים לשאול אותו אם מותר או אסור לחלל שבת בשביל הצלת חיים הוא מגונה,
כי היה עליו ללמד את תלמידיו מראש את הערך של הצלת חיים ואת ההלכות ששבת נדחית מפני פיקוח נפש.
ומי שהולך לשאול אם מותר או אסור לחלל שבת במקרה של הצלת חיים - הרי הוא שופך דמים, כי עד שהוא חושש לעשות פעולה כלשהי בלי שרב יפסוק לו שמותר, החולה או הפצוע ימות, ובנפשו הדבר.
דוגמה נוספת, צום יום הכיפורים, שעם כל מעלת וקדושת היום
ברגע שאדם נתון במצב בריאותי שהצום עלול לסכן אותו - אסור לו לצום.
ואם חלילה מאיימים על יהודי, או שהוא עובר עברה או שהורגים אותו,
הוא חייב לעבור את העברה ולא למות. (זה תלוי בכמה תנאים)
יש שלוש עברות יוצאות מן הכלל שעליהן צריך למסור את הנפש
עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים.
במקרים אלו יהודי צריך להיהרג ולא לעבור עליהן.
למצב כזה יש כמה השלכות מעשיות מבחינת היהדות:
רוב מוחלט של המצוות נדחה מפני מצב של פיקוח נפש.
כלומר, אם יש התנגשות בין חיוב לקיים מצווה לבין איבוד החיים,
הרי שאסור לקיים את המצווה ויש לשמור על החיים,
כי המצוות ניתנו כדי שנחייה באמצעותן ולא כדי שנמות על ידן.
גם במצבים של ספק פיקוח נפש המצוות נדחות
כמו למשל שמירת השבת.
אם בניין קרס ויש חשש להימצאות אנשים תחת המבנה,
למשל, מישהו אומר שאינו בטוח אם השכן שלו היה בבית או לא -
מחללים את השבת כדי לבדוק אם יש שם אנשים.
בהקשר עם שבת, חכמים מלמדים אותנו שהפעולות להצלת נפשות בשבת
צריכות להיעשות ע"י הרבנים ותלמידי החכמים, כדי להעביר שדר מובהק שמצילים נפשות בלב שקט ביום השבת ולא מהססים בדבר.
ועוד אמרו, שמי שניגש במהירות להציל חיים - הוא המשובח
והרב שהולכים לשאול אותו אם מותר או אסור לחלל שבת בשביל הצלת חיים הוא מגונה,
כי היה עליו ללמד את תלמידיו מראש את הערך של הצלת חיים ואת ההלכות ששבת נדחית מפני פיקוח נפש.
ומי שהולך לשאול אם מותר או אסור לחלל שבת במקרה של הצלת חיים - הרי הוא שופך דמים, כי עד שהוא חושש לעשות פעולה כלשהי בלי שרב יפסוק לו שמותר, החולה או הפצוע ימות, ובנפשו הדבר.
דוגמה נוספת, צום יום הכיפורים, שעם כל מעלת וקדושת היום
ברגע שאדם נתון במצב בריאותי שהצום עלול לסכן אותו - אסור לו לצום.
ואם חלילה מאיימים על יהודי, או שהוא עובר עברה או שהורגים אותו,
הוא חייב לעבור את העברה ולא למות. (זה תלוי בכמה תנאים)
יש שלוש עברות יוצאות מן הכלל שעליהן צריך למסור את הנפש
עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים.
במקרים אלו יהודי צריך להיהרג ולא לעבור עליהן.
פיקוח נפש זה אומר שכאשר אדם נמצא במצב סכנה שהוא עלול למות מותר לו לעבור עבירות שנצרכות לזה כדי שיחיה למשל לאכול ביום כיפור אם הוא עלול למות ברעב
נאמר בתורה "וחי בהם" דרשה הגמרא וחי בהם ולא שימות בהם כלומר התורה ניתנה כדי שנחיה לא כדי שנמות בגינה ולכן פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ משלוש (למען האמת ארבע כמו שאכתוב תכף) עבירות חמורות שהן גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה
חוץ מהשלוש הללו יש מה שנקרא אביזרייהו כלומר זה לא העבירה עצמה אלא נספח אליה למשל יש את עבירת העבודה זרה והאביזרייהו שלה זה לא להתרפאות בעבודה זרה או בלחש שמוזכר בו שם עבודה זרה וגם על זה יש יהרג ואל יעבור
(אגב יש נידון בר' שמואל האם לאדם מותר להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש ביודעו שהוא יצטרך לעבור על עבירה כדי לצאת מהמצב הזה)
ואם כבר מדברים על יהרג ואל יעבור נעשה רגע סדר בדברים כי זה ממש לא פשוט
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכות א' ב' ג' והטור ביורה דעה סימן קנז' כותבים כך
שאר עבירות חוץ משלוש חמורות אם אונסים אותו אז הדין הוא שיעבור ואל יהרג שנאמר וחי בהם דורשת הגמרא וחי בהם ולא שימות בהם וכתב הרמב"ם שאם בכל זאת נהרג בשמיים יענישו אותו על כך
אבל בשלוש עבירות חמורות הדין הוא שיהרג ואל יעבור (ואם אינני טועה הדין הזה גם אם הוא נמצא לבדו אבל אני לא בטוח ויש לבדוק זאת) אם הוא לא הצליח לעמוד בניסיון ועבר בכל אופן כתבו הרמב"ם והטור שאין בית דין הורגים אותו על שעבר על שלוש חמורות כיון והיה אנוס
אולם דעת רבנו דוד והביאו הר"ן בחידושיו למסכת סנהדרין דף סא' עמוד ב' שבית דין הורגים אותו אך דעה זו אינה נפסקה להלכה
כל הדינים הללו כאשר הגוי מכוון להנאתו אבל כאשר הוא מתכוון להעביר את היהודי על דתו אם יש שם עשרה אנשים יהודים הדין הוא שחייב להיהרג ואם אין עשרה אז יהרג ואל יעבור ופה יש מחלוקת שלדעת הטור אם הוא בכל אופן רוצה למות כדי לקדש שם שמים מותר לו אבל לפי הרמב"ם אסור לגמרי ואם הוא ימות הוא נענש בשמיים
בשעת השמד כאשר מנסים להעביר את עם ישראל על דתם חייבים למות אפילו על דבר הכי קטן ולא רק על שלוש חמורות בין אם הוא לבד ובין אם יש שם עשרה יהודים
דין נוסף ביהרג ואל יעבור כתבו התוספות במסכת יבמות דף ג' עמוד ב' ובמסכת סנהדרין דף עד' עמוד ב' על פי הגמרא בסנהדרין של קרקע עולם שכאשר אינו עושה מעשה אינו חייב למסור את עצמו למיתה, לדוגמא כאשר אומרים לו או שאנחנו הופכים אותך על התינוק והוא מת או שאנחנו הורגים אותך שם אין חיוב להיהרג כיון והוא לא עושה כלום
ישנה מחלוקת בראשונים מה קורה כאשר זה ג' חמורות והגוי מכוון להנאת עצמו לדעת הבעל המאור והמאירי בגילוי עריות לעבודה זרה כאשר זה להנאת עצמו אין יהרג ואל יעבור אבל לגבי שפיכות דמים לעולם יהרג ודעת ראשונים אחרים שגם שם יש יהרג ואל יעבור תמיד
וכך כותב המאירי בסנהדרין דף עד' עמוד ב' אבל אם אינו מתכוון אלא להנאת עצמו אף בעבודה זרה וגילוי עריות ואף בשעת השמד ובפרהסיא יעבור ואל יהרג והוא שאמרו באסתר להנאת עצמו שאני עכ"ל
אבל דעה זו של המאירי אינה להלכה ופסק הטור שבג' חמורות תמיד יש יהרג ואל יעבור
תוספות במסכת סוטה דף י' עמוד ב' כותב שגם מלבין פני חבירו ברבים זה יהרג ואל יעבור ממש והוא מדמה את זה לבא על אשה נשואה הוא שואל מדוע אם כן זה לא נכלל בחמורות ועונה כי זה לא מפורש בתורה
נאמר בתורה "וחי בהם" דרשה הגמרא וחי בהם ולא שימות בהם כלומר התורה ניתנה כדי שנחיה לא כדי שנמות בגינה ולכן פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ משלוש (למען האמת ארבע כמו שאכתוב תכף) עבירות חמורות שהן גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה
חוץ מהשלוש הללו יש מה שנקרא אביזרייהו כלומר זה לא העבירה עצמה אלא נספח אליה למשל יש את עבירת העבודה זרה והאביזרייהו שלה זה לא להתרפאות בעבודה זרה או בלחש שמוזכר בו שם עבודה זרה וגם על זה יש יהרג ואל יעבור
(אגב יש נידון בר' שמואל האם לאדם מותר להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש ביודעו שהוא יצטרך לעבור על עבירה כדי לצאת מהמצב הזה)
ואם כבר מדברים על יהרג ואל יעבור נעשה רגע סדר בדברים כי זה ממש לא פשוט
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכות א' ב' ג' והטור ביורה דעה סימן קנז' כותבים כך
שאר עבירות חוץ משלוש חמורות אם אונסים אותו אז הדין הוא שיעבור ואל יהרג שנאמר וחי בהם דורשת הגמרא וחי בהם ולא שימות בהם וכתב הרמב"ם שאם בכל זאת נהרג בשמיים יענישו אותו על כך
אבל בשלוש עבירות חמורות הדין הוא שיהרג ואל יעבור (ואם אינני טועה הדין הזה גם אם הוא נמצא לבדו אבל אני לא בטוח ויש לבדוק זאת) אם הוא לא הצליח לעמוד בניסיון ועבר בכל אופן כתבו הרמב"ם והטור שאין בית דין הורגים אותו על שעבר על שלוש חמורות כיון והיה אנוס
אולם דעת רבנו דוד והביאו הר"ן בחידושיו למסכת סנהדרין דף סא' עמוד ב' שבית דין הורגים אותו אך דעה זו אינה נפסקה להלכה
כל הדינים הללו כאשר הגוי מכוון להנאתו אבל כאשר הוא מתכוון להעביר את היהודי על דתו אם יש שם עשרה אנשים יהודים הדין הוא שחייב להיהרג ואם אין עשרה אז יהרג ואל יעבור ופה יש מחלוקת שלדעת הטור אם הוא בכל אופן רוצה למות כדי לקדש שם שמים מותר לו אבל לפי הרמב"ם אסור לגמרי ואם הוא ימות הוא נענש בשמיים
בשעת השמד כאשר מנסים להעביר את עם ישראל על דתם חייבים למות אפילו על דבר הכי קטן ולא רק על שלוש חמורות בין אם הוא לבד ובין אם יש שם עשרה יהודים
דין נוסף ביהרג ואל יעבור כתבו התוספות במסכת יבמות דף ג' עמוד ב' ובמסכת סנהדרין דף עד' עמוד ב' על פי הגמרא בסנהדרין של קרקע עולם שכאשר אינו עושה מעשה אינו חייב למסור את עצמו למיתה, לדוגמא כאשר אומרים לו או שאנחנו הופכים אותך על התינוק והוא מת או שאנחנו הורגים אותך שם אין חיוב להיהרג כיון והוא לא עושה כלום
ישנה מחלוקת בראשונים מה קורה כאשר זה ג' חמורות והגוי מכוון להנאת עצמו לדעת הבעל המאור והמאירי בגילוי עריות לעבודה זרה כאשר זה להנאת עצמו אין יהרג ואל יעבור אבל לגבי שפיכות דמים לעולם יהרג ודעת ראשונים אחרים שגם שם יש יהרג ואל יעבור תמיד
וכך כותב המאירי בסנהדרין דף עד' עמוד ב' אבל אם אינו מתכוון אלא להנאת עצמו אף בעבודה זרה וגילוי עריות ואף בשעת השמד ובפרהסיא יעבור ואל יהרג והוא שאמרו באסתר להנאת עצמו שאני עכ"ל
אבל דעה זו של המאירי אינה להלכה ופסק הטור שבג' חמורות תמיד יש יהרג ואל יעבור
תוספות במסכת סוטה דף י' עמוד ב' כותב שגם מלבין פני חבירו ברבים זה יהרג ואל יעבור ממש והוא מדמה את זה לבא על אשה נשואה הוא שואל מדוע אם כן זה לא נכלל בחמורות ועונה כי זה לא מפורש בתורה
תודה על זה
שואל השאלה:
בכיף
בכיף
אנונימי