חכמי (ונאמני) סטיפס כנסו

הסנסיי שלי (מורה לאומנות לחימה) טען שאנחנו לפעמים מייצרים התנייה מחשבתית לעצמינו.
ואני אסביר: מתי שאנחנו קצת רעבים, ומייד מכניסים לנו משהו מתוק או חטיף לא בריא
לא רק שאכלנו משהו לא בריא, גם יצרנו לעצמינו התניה- "שכשיש קצת רעב חייבים לאכול משהו".
גם כשאין לנו כוח להתאמן בלילה, ואנחנו אומרים לעצמינו עכשיו מאוחר, גרמנו נזק שיצרנו התניה: "לילה- זמן של חוסר אנרגיה".
כלומר: כשאנחנו נכנעים ליצרים שלנו, מעבר לכניעה הרגעית, יצרנו במוח התניה לא בריאה שגורם נזק קדימה.
מה אתם חושבים על זה?