אם אתה מתבונן בעצם שבו אתה נתון, האם העצם הזה הוא בעצם אתה, או שמא אתה בעצם העצם שבו אתה מתבונן?

למה שהתשובה תהיה לא?

שואל השאלה:
^התודעה, זה שאני מתבונן בעצמי יכול להיות גם שאני דווקא לא בעצם "מתבונן" בי. אלא בעצם מתבונן - אבל בתודעה יש לי מחשבות או רואה איש אחר ולא את עצמי.

אתה הוא הצופה
המאזין
לא מי שמדבר ופעיל רוב הזמן
אלו רק קולות בתוכך שעוזרים לך לנווט לעבר הבחירה הנכונה
מחשבות הולכות ובאות
אבל ה"בית". המקור. לא משתנה לעולם

אה, לא יודע אם ראית אבל במספר שאלות ותשובות מול אלברט קאמי (המשתמש, כעת נקרא בא בוקר) דחיתי את האפיסטמולוגיה הקאנטית על בסיס לוגיקה אריסטוטאלית (כמו שעשו פילוספים נוספים בעבר).

אז על פי הגישה שלי, התודעה שלך והחושים שלך הם אחד. כלומר, מה שהחושים רואים זה מה שיש באמת, ולא באמת קיימת מציאות סובייקטיבית מנותקת לגמרי בתוך המוח שלך.

תודה על הפרחים גבר

שואל השאלה:
^כן, חוש הראייה.

לא ממש מבין את השאלה.
אתה מדבר על מראה? אתה משתמש בחוש הראייה כדי לראות את עצמך, כמו שאתה יכול להשתמש בחוש המישוש כדי לגעת בעצמך...