מי ששומר כשרות/דתיים כנסו(אם יש כרגע בשבת)

אני אוכל כי זה פיקוח נפש

אני כאילו לא דתיה אבל חברה שלי כן ושאלתי אותה עכשיו ואני עונה בשמה

אני אוכל את זה כי זה כאילו מקרה של חיים או מוות

לא דתייה אבל היו שאלות כאלה כבר קודם וסיטואציות בסגנון, אז כמו שאומרים ש"פיקוח נפש דוחה שבת" ואם יש סכנת חיים אז נוהגים בשבת למשל,אם מדובר במצב של חיים ומוות אז לא שומרים כשרות, למרות שזה גם תלוי ברמות אמונה.

אה אני גם שומרת כשרות ואני גם אוכל מאותה סיבה

אובייסלי אני כבר לא שומרת, אבל פעם כשהייתי ילדה דתייה קטנה הייתי אומרת כן כי פיקוח נפש. זה כמו נגיד שאם תחיי עם אי בלי שום דבר אכיל חוץ מחזירים ברור שתאכלי את החזירים כדי לחיות

כמובן כי זה מה שההלכה מורה לעשות במקרה הזה

כן זה פיקוח נפש

רוב העבירות אדם מצווה לעבור בכזו סיטואציה משום שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה מלבד שלוש עבירות חמורות או בשעת השמד השבויים רוצים להעביר את ישראל על דתם שאז נהרגים על הכל

להלכה בחלק מהמקרים מותר ובחלק אסור לאכול

זה פיקוח נפש אבל זה תלוי..אם הוא חוטף אותי במקום שאף אחד לא רואה ואומר לי אז בעיה אני אוכל כי כמו שאמרו זה פיקוח נפש אבל יש עניין של חילול השם ופיקוח נפש לא דוחה חילול השם כלומר אם הוא אומר לך מול כולם תשתחווה לפסל או תחלל שבת או תאכל לא כשר בפהרסיה כשכולם מסתכלים עליך וזה ממש בפומבי חובה עליך להגיד לו תירה לי בראש להגיד שמע ישראל ולמסור את הנפש שלך על קידוש השם ולא לעשות חילול השם ואת זה אנשים לא אמרו..

^לפי מה שאני יודעת הדברים היחידים שצריך למות בשבילם זה עבודת אלילים שפיכת דמים וגילוי עריות, לא?
אני לא הכי מבינה בזה אבל אף פעם לא שמעתי על כשרות בנושא הזה

^כל דבר אם זה אסור ובפרהסיה

אני אביא כאן את הדינים של יהרג ואל יעבור יש מקומות שכן צריך להיהרג
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכות א' ב' ג' והטור ביורה דעה סימן קנז' כותבים כך
שאר עבירות חוץ משלוש חמורות אם אונסים אותו אז הדין הוא שיעבור ואל יהרג שנאמר וחי בהם דורשת הגמרא וחי בהם ולא שימות בהם וכתב הרמב"ם שאם בכל זאת נהרג בשמיים יענישו אותו על כך

אבל בשלוש עבירות חמורות הדין הוא שיהרג ואל יעבור (ואם אינני טועה הדין הזה גם אם הוא נמצא לבדו אבל אני לא בטוח ויש לבדוק זאת) אם הוא לא הצליח לעמוד בניסיון ועבר בכל אופן כתבו הרמב"ם והטור שאין בית דין הורגים אותו על שעבר על שלוש חמורות כיון והיה אנוס
אולם דעת רבנו דוד והביאו הר"ן בחידושיו למסכת סנהדרין דף סא' עמוד ב' שבית דין הורגים אותו אך דעה זו אינה נפסקה להלכה

כל הדינים הללו כאשר הגוי מכוון להנאתו אבל כאשר הוא מתכוון להעביר את היהודי על דתו אם יש שם עשרה אנשים יהודים הדין הוא שחייב להיהרג ואם אין עשרה אז יהרג ואל יעבור ופה יש מחלוקת שלדעת הטור אם הוא בכל אופן רוצה למות כדי לקדש שם שמים מותר לו אבל לפי הרמב"ם אסור לגמרי ואם הוא ימות הוא נענש בשמיים

בשעת השמד כאשר מנסים להעביר את עם ישראל על דתם חייבים למות אפילו על דבר הכי קטן ולא רק על שלוש חמורות בין אם הוא לבד ובין אם יש שם עשרה יהודים

דין נוסף ביהרג ואל יעבור כתבו התוספות במסכת יבמות דף ג' עמוד ב' ובמסכת סנהדרין דף עד' עמוד ב' על פי הגמרא בסנהדרין של קרקע עולם שכאשר אינו עושה מעשה אינו חייב למסור את עצמו למיתה, לדוגמא כאשר אומרים לו או שאנחנו הופכים אותך על התינוק והוא מת או שאנחנו הורגים אותך שם אין חיוב להיהרג כיון והוא לא עושה כלום

יש דין נוסף שנקרא אביזרייהו של ג' חמורות כלומר אסור לדוגמא גם להתרפאות בדברים של עבודה זרה אף שאינם העבודה זרה עצמם

התוספות במסכת סוטה דף י' עמוד ב' כותבים שגם מלבין פני חבירו ברבים זה יהרג ואל יעבור ממש

ודעת המאירי ובעל המאור בסנהדרין דף עד' עמוד ב' וזה לשונו
אבל אם אינו מתכוון אלא להנאת עצמו אף בעבודה זרה וגילוי עריות ואף בשעת השמד ובפרהסיא יעבור ואל יהרג והוא שאמרו באסתר להנאת עצמו שאני עכ"ל
אבל דעה זו של המאירי אינה להלכה
^ אז מה שכתבת זה נכון אבל לא מדויק