סיטואציה הזויה עם הבת זוג

יש לה אישיו עם החברים שלי באופן כללי, לרקע היא אומרת שהיא לא בסדר עדיפויות שלי, בפועל אני לא רואה את חברים שלי וכולם אומרים שנעלמתי ושלא רואים אותי ולא הרגשתי מרוחק מכולם ככה כל החיים, אז אין צדק בדבריה

קבעתי על האש שבוע שעבר עם חברים וכשהיא שמעה את זה היא התעצבנה "לא קבעתם חצי שנה פתאום כן? למה בלעדיי? אני רוצה להיות תדחה את זה" ואחרי ריבון דחיתי כדי שהיא תהיה, לאחר כמה ימים המשיכה להגיד לי כמה היא לא רוצה להיות איתם ולבטל וכו ואז ריבון והיא הסכימה שתהיה כי זה לא הגיוני
עכשיו כנראה אני אבטל את העל האש השבוע, כי לא נעים לי האווירה ויש חברים שלא ירצו להגיע ככל הנראה ולא מסתדר ואמרתי לה שאני אחשוב על זה ואודיע לה והיא התעצבנה "תגיד לי עכשיו, אני צריכה לדעת מה ללבוש ואם להביא" המשככתי להגיד שאני לא יודע אהנ חושב על זה ותביאי שיהיה בכל אופן למקרה "טוב אני לא מביאה בגדים אקח ממך אם כן" - המשיכה לריב איתי על עניין החברים "טוב אני לא באה, על מה יש לך לחשוב מה אתה ילדה קטנה קבעתם אם אין אני לא באה" - "טוב תבטל לא באלי להיות איתם" - "פתאום השבוע אתה לא יודע אם באלך? אם לא השבוע אתה לא עושה איתם פעם הבאה ואם כן אני נפרדת" - "נמאס לי מנושא החברים, אני לא באה לחג תהיה איתם"
היא כן באה בסוף ואני אבוד, אני לא יודע איך לדבר איתה כבר היא מקללת בריבים ומתלהמת ואני לא רוצה שלא תהיה אווירה לא נעימה בחג ואני לא יודע מה קורה איתה

בריבים אני פשוט נתקף אשמה ורודף ורוצה שיהיה טוב, היא מנתקת בפנים מתעצבנת מתלהמת וזה גורם לי להרגיש זוועה ואני לא מבין למה אני לא מסוגל להתעמת במאה אחוז