איך מבדילים בין צירוף סמיכות לשם ותוארו

צירוף סמיכות- בצירוף מסוג זה ה' הידיעה תמיד תהיה בסומך- בית הספר והוא יהיה צירוף של שני שמות עצם, וגם בו ניתן לרבות רק את המסמך בלבד- בתי מרחץ ולא בתי מרחצאות
שם ותוארו- בצירוף מסוג זה ניתן ליידע גם את הנסמך וגם את הסומך- המקום הרחוק, מן הסתם בנוי משם עצם +שם תואר וניתן לרבות את שניהם- החדרים הענקיים

צירוף־סמיכות בנוי משני שמות עצם: בית־ספר, גן־ילדים, חתול־רחוב, מקסם־שווא וכדומה.
שם ותוארו הוא שם המגיע יחד עם תואר: ילד קטן, קיפוד ישנוני, גבעה תלולה, ספר עבה וכדומה.
בצירופי־סמיכות ה"א הידיעה תהיה על הסומך בלבד, בית־הספר ולא הבית־הספר.
על־אף שניתן לשנות את שתי המילים בריבוי סמיכות (בתי־כנסיות), די לשנות את הנסמך: חתולי־רחוב.
בנוסף, לעיתים הנסמך ישתנה בסמיכות: גָוֶן אבל גוֹן־הבגד, הורים אבל הורי־הילד, שעה אבל שעת־כושר. הדבר נובע מכך ששתי המילים בצירוף־הסמיכות נחשבות ליחידה אחת ולכן הנסמך נשאר ללא טעם והדבר משפיע על ניקודה.
בשם ותוארו נצרף את ה"א הידיעה לשתי המילים: הילד הקטן ולא ילד הקטן.
צורת הרבים תהיה של שתי המילים: הקיפודים הישנוניים.

יש את מבחן ה-הא הידיעה.
לצירוף סמיכות אפשר להוסיף הא רק למילה השנייה, ובשם עצם ותוארו מוסיפים לשתי המילים.

דוגמאות:

ילד יפה -> הילד היפה (נשמע טוב), ילד היפה (לא תקין) -> זה שם עצם ותוארו.

בית חולים -> בית החולים -> צירוף סמיכות.

חרבות ברזל -> חרבות הברזל -> צירוף סמיכות.

חרבות חדות -> החרבות החדות -> שם עצם ותוארו

שם עצם ותוארו יש בו שתי ה הידיעה
למשל הבית החדש

צירוף סמיכות יש בו ה הידיעה אחת
למשל בית הספר
טעות נפוצה: לא תקין להגיד הבית ספר, אלא בית הספר. ה הידיעה במילה השנייה בצירוף סמיכות.

^ מאור ברהום
אתה טועה, בצירוף סמיכות ניתן להרבות הן את הסומך והן את הנסמך, אך די להרבות רק את הנסמך.
והנה דברי האקדמיה ללשון:
"אף על פי שדי בריבוי הנסמך, אין פסול בריבוי כפול כלומר של שני השמות, דוגמת 'ערבֵי פסחים', 'אבות טיפוסים'." ~ דקדוק הסמיכות.
דרך ריבוי הסומך והנסמך יחד מצויה כבר בלשון חכמי־ישראל ורווחת בה, ועל כן אין לפסול אותה.

לא שמעתי על הכללים האלה, אבל לא מתווכח עם האקדמיה ללשון העברית, אני למדתי בדרך אחרת את זה, אולי אם אתה מדבר על התחביר בלשון המקרא או בלשון חז"ל זה משהו אחר, אבל תודה על הארת עיני.