תספרו לי על מה היה החוויה שלכם והסיפור שלכם ב7 לאוקטובר

חזרתי מפולין יום אחרי אושוויץ ובשדה עוד לפני שהמראנו בת דודה שלי כתבה לי שיש להם מחבלים בבית ושהוא עולה באש וזהו בערך

שומע מהבסיס שנמצא במרכז שיש ירח מסיבי אצלי בעיר ובשכונה מלא שיחות פאלפון לחץ חרדה תוך כדי מארגן ציוד לוחמה לירידה לעוטף אחר הצהריים מגיעים לדרום חשכו עיניי באותו רגע כולנו הבנו את סדר הגודל של האירוע משם הכל היסטוריה
בהחלט יום ארור שייזכר לדורות
לא נשכח ולא נסלח לנצח

הייתה בצפון
לא הבנתי מה קרה...
למרות שבלילה חלמתי שמשהו כזה קורה. אבל חשבתי שזה רק סיוט. מסתבר שהסיוט קם לתחייה
נסעתי שעתיים וחצי באוטו הביתה למרכז שמכך הצדדים שלי אנשים מפוחדים על משפחה שלהם משאיות צבאיות טנקים משטרות לוחמי חילוץ
היו איתי באתר קמפינג אנשים מהדרום
הם רצו לנסוע הביתה כי עוד לא ידענו על המחבלים
אני לא יודעת אם הם חיים היום..
קיבלתי התקפי חרדה והשנייה שהגעתי הביתה פתחתי את המחשב ובדקתי את חברים שלי
הם היו בחרדות מאזעקות אבל חיים
אחרי פחות מיום קיבלתי הודעה לפרסם שמות של ילדים מהבית ספר שלי כי הם גרו בדרום על הגבול ואבד איתם הקשר
קיבלנו את ההודעה שהם נרצחו
חרדות בלילה וםחד מאופנועים
כן..

סגרתי שבת לבד וב7 בבוקר התקשר אליי המפקד הבכיר לעדכן שפתחו חמלים במרכז ובדרום. לא הבנתי מה זה קשור אליי כי אני גזרת לבנון וסוריה, חזרתי לישון ואז הוא הקפיץ אותי למשרד. הייתה לי תחושת בטן שמשהו גדול קורה אז התחלתי לעלות על מדים ובאותו זמן התקשרו אליי סמב"ציות מהחמל הגדול של הבסיס להקפיץ אותי לשם.
הגעתי לחמל ומשם הכל התחיל, הייתי לבד במשמרת של 14 שעות כי לא היה כוח אדם ובמוצש הגיע קצין מילואימניק.
הייתי כל יום בחמל במשך חודש בלי אור יום, סגרנו שבתות וזה.
היה משמעותי נורא