כתבתי שיר שנה למלחמה, אפשר ביקורת?

בית 1:
ואחרי שהכל יגמר, מה יהיה כאן?
אלפי שאלות, אלפי זכרונות, הכל מכוון
אלפי דרכים, אלפי פניות, נגיע לאן?
זה היה ממזמן, ובאותו זמן זה מרגיש לי קרוב
ובזמן ששונאים, ששונאים אחרים זה הזמן לאהוב
וכבר שנה שהדברים אותו דבר
ומצפים, ומחכים לרגע מאושר
נחזור לשגרה לפני שיהיה מאוחר
ונצחק על הכל, כשהכל נגמר
פזמון:
וכל הדמעות יהפכו לים
עם כל השיחות שנותקו אי שם
והזכרונות שבונות בניין
בסוף נכתוב על זה גם
וכל הדמעות שהפכו לדם
והחיוכים שהלכו איתם
בסוף נחזור לרקוד כי הוא לא תם
הריקוד עוד לא תם
בית 2:
Bring them home now
Cause they want to see the town
They want know how
Why everything going down?
Why they've not yet been found?
Why they still underground?
אז איך הגיוני שיכולים להיות עוד אלפים גם?
והם תקועים במנהרות חסרי אונים כמו מנוסי סם
אז החברים שלהם צועקים עד שנוטפים דם
ורק מזכיר לכם שהם עדיין חטופים שם
כלואים שם
אבודים שם
מסתובבים בתוך עצמם
רוצים לקום ליום ולגלות שהכל סתם
אין ניצחון מוחלט בלעדיהם, סוף פסוק
זה קו אדום, כמו חוט השני..
Look..
פזמון..
בית 3:
כבר שנה עברה מאז מסיבת הנובה
כבר שנה עברה מהפלישה חסרת השובע
זה הזמן לאמר תודה, להוריד ת'כובע
תודה לחיילים, לחיילות, לאנשי המילואים
אם לא אתם, אני לא ממשיך פה בחיים
לחברים, למשפחות, שנשארתם חזקים
לאלה שבקרקע, ולאלה בשחקים
אם לא אתם לא היינו מצליחים
כי הרגנו מנהיגים ערביים, מחבלים
And the game it's not over
ברוכים הבאים לשבעה באוקטובר