כתבתי משהו על השביעי באוקטובר, אשמח לדעת מה דעתכם.

וואלה המוח שלי לא פה בכלל אז הטקסט ממש בין הגרועים שלי, אבל בכל זאת אשמח לחוות דעת והערות.

היום זה היום ששינה הכל.
לא נשאר בנו זכר לתמימות שהייתה לנו פעם.
נפגשנו עם כאב אמיתי בפעם הראשונה, כאב שהולך איתנו יד ביד כל אורך הדרך ולא מרפה.
החיים סביבנו נגדעו אחר אחרי השני, נשארנו בעולם אנשים עם טראומה, מלאים בצלקות שלא יגלידו לעולם.
היינו תמימים, באמת באמת תמימים.
הרגשנו בבית, היום קשה כבר לזכור איך באמת מרגישה התחושה של בית.
ראינו דברים שאנחנו לא צריכים לראות, עכשיו אי אפשר לשכוח.
תוך שאיבדנו את החברים שלנו, איבדנו את עצמנו בתוך כל הטירוף והכאוס.
חיכיתי הרבה זמן שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה,
אבל כנראה שחלק מההחלמה היא לקבל את זה שזאת המציאות, ואין לאן לברוח, הלוואי שהיה לאן לברוח.
פעם המקום הבטוח שלנו הייתה המיטה, היום אלו הזרועות של אמא, ולחלקנו גם המקום הבטוח הזה כבר איננו.
התרגלנו כבר לחיות בפחד, אתם זוכרים שפעם לא ידענו מה זה בכלל לפחד?
אבל החיים טובים, היו לנו חיים טובים,
עד ה-7/10,
היום ששינה הכל.