9 תשובות
שואל השאלה:
^^זה לא מה ששאלתי...
השאלה הייתה אם כל בולמים ועוצרים אחד את השני וכל החלטה איך ניתן לשנות דברים בכנסת? אם המטרה היא ריצוי הרוב?
^^זה לא מה ששאלתי...
השאלה הייתה אם כל בולמים ועוצרים אחד את השני וכל החלטה איך ניתן לשנות דברים בכנסת? אם המטרה היא ריצוי הרוב?
אנונימי
שואל השאלה:
^כשאתה אומר רוב העם אתה בתכלס מתכוון לציבור המגזרים של המון מפלגות שונות שמתחברות ביחד לממשלה, אבל אתה חייב להסכים שגם אם נגיד הימין הוא הנבחר - יש המון דעות שונות בציבור הזה כלפי נושאים שונים, אז איך מחליטים באיזו דרך לפעול אם גם הרוב חלוק בדעותיו בנושאים שונים?
אם אתה פותר את זה בכך שאתה אומר: מתעלמים מהרצונות של המפלגות הקטנות בממשלה והולכים עם דעת הרוב או עם עקרונות ימניים קלאסיים, עולות שתי שאלות - 1: איך ניתן להתעלם מרצונות המפלגות הקטנות שבכוחן לפרק את הממשלה? כדי לשמור עליה ביחד צריך גם לרצות אותם ומשמע שאי אפשר לשנות דברים שאולי העם רוצה
2: אם הולכים עם עקרונות ימניים קלאסיים, מה יעלה בגורל החרדים? כי כרגע מה שקורה איתם הוא שמאל כלכלי לא ימין
^כשאתה אומר רוב העם אתה בתכלס מתכוון לציבור המגזרים של המון מפלגות שונות שמתחברות ביחד לממשלה, אבל אתה חייב להסכים שגם אם נגיד הימין הוא הנבחר - יש המון דעות שונות בציבור הזה כלפי נושאים שונים, אז איך מחליטים באיזו דרך לפעול אם גם הרוב חלוק בדעותיו בנושאים שונים?
אם אתה פותר את זה בכך שאתה אומר: מתעלמים מהרצונות של המפלגות הקטנות בממשלה והולכים עם דעת הרוב או עם עקרונות ימניים קלאסיים, עולות שתי שאלות - 1: איך ניתן להתעלם מרצונות המפלגות הקטנות שבכוחן לפרק את הממשלה? כדי לשמור עליה ביחד צריך גם לרצות אותם ומשמע שאי אפשר לשנות דברים שאולי העם רוצה
2: אם הולכים עם עקרונות ימניים קלאסיים, מה יעלה בגורל החרדים? כי כרגע מה שקורה איתם הוא שמאל כלכלי לא ימין
אנונימי
הרוב יכול להחליט החלטות, אבל לא החלטות שמבטלים נגיד את הבחירות, החלטות נגיד איזה חוקים להעביר איזה חוקים לפסול, האם לצאת למלחמה
שואל השאלה:
^^אבל אם כל הזמן מתווכחים ועוצרים אחד את השני וזאת מערכת שבנוייה על בלמים וחסמים - איך ניתן לשנות דברים?
^^אבל אם כל הזמן מתווכחים ועוצרים אחד את השני וזאת מערכת שבנוייה על בלמים וחסמים - איך ניתן לשנות דברים?
אנונימי
הדמוקרטיה שקיימת כיום היא דמוקרטיה עקיפה. אתה לא מצביע על חוק, אתה מצביע למפלגה שיש לה אג'נדות דומות לשלך. המפלגה שבחרת בה אמורה להשפיע בשבילך בדיונים בכנסת ובהצבעות עצמן.
בנוסף כמדינה דמוקרטית יש לנו את הזכות להפגין, להעביר ביקורת, ועיתונאות חופשית. משמע יש לציבור דרך להפעיל לחץ על השלטון.
בנוסף כמדינה דמוקרטית יש לנו את הזכות להפגין, להעביר ביקורת, ועיתונאות חופשית. משמע יש לציבור דרך להפעיל לחץ על השלטון.
אני אנסה להסביר את זה.
אבל בגדול, אתה צודק. אחת הבעיות הכי גדולות של דמוקרטיה (בעיה שכבר הרומאים נתקלו בה-ומצאו לה פתרון) היא שמסובך מאוד לקבל החלטות, בייחוד במהירות, בעזרת דמוקרטיה.
(הבהרה-מה שאני מדבר עליו עכשיו זה דמוקרטיה מלאה, משמע, כל ההחלטות המהותיות מתקבלות בצורה דמוקרטית, כולל ההחלטות האם לצאת למלחמה, להעלות מיסים, וכל החלטה חשובה אחרת).
בגדול בדמוקרטיה, הרעיון הוא לחוקק חוקים, שהם יהוו פשוט את הכללים לאיך צריך לפעול, והתפקיד של כל שאר האנשים הוא לקיים את הכללים הללו. זה דבר שאפשר לעשות, די בקלות אפילו. אפשר נגיד לקבוע "חוק" שאומר שכל אדם שמגיע לגיל 18 מקבל דירה. ואז התפקיד של הרשות המבצעת יהיה לדאוג שכל הזמן בונים בתים חדשים או שדירות שמתפנות מתחלקות בצורה נכונה כדי לעמוד בחוק הזה.
וזה עובד ברוב המקרים.
אבל הבעיה היא הדברים שלא נמצאים בחוקים הללו. כאילו, לצורך העניין צבא. סביר שיהיה חוק לצבא, שיגדיר איך הוא פועל. אבל החוק הזה לא מסוגל באמת להגדיר הכל והכל, בייחוד שבכל מקום יהיו נהלים מעט שונים (בין אם כי צריך ובין אם כי זה הגיוני יותר לפעול עם אוכלוסייה מסויימת בצורה אחת ולא באחרת). אז מה יקרה? יהיה לנו בכל מקום רסר משמעת שיחליט על חוקי לבוש שונים לפי מה שהגיוני לו (החוק לדוגמא יגדיר שבצבא צריך ללבוש חולצות לבנות, ואז במקום אחד ילבשו חולצות לבנות אבל לא ירשו גופיות, ובמקום אחר כן ירשו גופיות לבנות לצורך העניין). וזה יוצר בעצם אי שיוויון. והחוק לא מסוגל בעצם לתפוס כל פרצה שבו, והוא גם לא מובנה לתפוס כל פרצה, יש לא מעט פרצות בחוק שנשארות פתוחות במכוון.
העניין הוא שאנשים יודעים טוב מאוד איך לנצל פרצות כאלו בחוקים. יש לא מעט אנשים שזו ממש העבודה שלהם, לגלות פרצות בחוק ואז לנצל אותן כדי לייצר רווח.
והסיבה שזה בעייתי בנושא קבלת ההחלטות היא שמרחב התמרון שנוצר פה הוא קטן יחסית. והדרך היחידה להשאיר אותו רחב מספיק בשביל קבלת החלטות מהירה בזמן קצר היא לבנות תפקיד מובנה, שהוא בהכרח מסוגל להפר את החוקים, וצריך לאפשר לו לפעול באופן חופשי ככל האפשר. אבל אז אנחנו פוגעים בחופש ובשוויון. כי האיש שיש לו את העמדה הזו מסוגל לעשות כרצונו, פחות או יותר אף אחד לא יכול לגעת בו, ואין כל כך דרך לעצור אותו.
זה מה שעשו כל התרבויות הדמוקרטיות הגדולות מאז ומעולם (על הקטנות אני אגע אחר כך).
הן כולן הכירו בזה שצריך אדם שיוכל לקבל החלטות מעשיות בזמן קצר ולכן יצרו משרה כזו.
ברומא העתיקה זה נקרא דיקטטור (כן, משם מגיע המונח המודרני "דיקטטור" לכל אדם ששולט באופן חסר מעצורים במדינה שלו), והדרך שבה הם הצליחו לשמור אותו באופן יציב היה לגרום לזה שהוא יוכל לכהן לזמן קצר מאוד ומוגדר בחוק. פרק זמן של שנה בלבד ברוב המקרים. העניין הוא שבסוף ימיה של הרפובליקה הרומאית הגיע בחור ושמו יוליוס קיסר, שהוא היה מאוד חזק ואהוד על העם. כל כך חזק ואהוד שהוא הכריז על עצמו לדיקטטור למשך עשור-ואף אחד לא יכל לעשות לו כלום. לאחר מכן הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל החיים, נרצח, דבר שהביא לסופה של הרפובליקה. הבעיה של שיטת הדיקטטור היא שאם היה מגיע אדם חזק מאוד, כל כך חזק ואהוב שהוא יותר עוצמתי מכל שאר בית הנבחרים יחדיו, באמת הכוח שלו בלתי מוגבל והוא מסוגל פשוט לעשות מה שהוא רוצה לכמה זמן שהוא רוצה.
מה שבמדינות מודרניות עושים זה דומה, אבל גם שונה. אצלנו בוחרים אדם שהוא קיים 24/7, אבל הכוח שלא לא בלתי מוגבל, הוא רק מאוד רחב. אנחנו קוראים לו נשיא (או ראש ממשלה, למעשה בכל מדינה יש שם אחר, בגרמניה לדוגמא המונח הוא קנצלר-היועץ). והתפקיד שלו הוא לקבל החלטות בענייני היום יום, ולהכין תוכניות לאירועי העתיד שיקרו יום אחד. הוא מחוייב באופן אישי לפעול בתוך החוקים, אבל יש לו יכולת לפעול מחוץ לחוקים שהוא מקבל החלטות שמרכזן הוא המדינה כולה. ככה נשיא צריך אמנם לנהוג במהירות המותרת המוגדרת בחוק. אבל יש בסמכותו להפעיל כוח כדי להרוג אדם שמסכן חיים במדינה (להוציא להורג פושע), אפילו אם יש חוק שאוסר להרוג.
זה טריק די טוב, אבל הוא לא פותר בצורה מלאה את עניין השיוויון והחופש. לצערנו זה הפתרון הכי טוב עד היום שהצליחו להגיע אליו בדמוקרטיה גדולה.
עכשיו דמוקרטיות קטנות. כי הן הצליחו למצוא טריק אפילו יותר טוב.
בדמוקרטיות קטנות (לרוב) אין מנהיג בודד כזה שיש לו כוח בלתי מוגבל, או אפילו מוגבל, או אפילו כוח מיוחד.
במרבית הדמוקרטיות הקטנות (לדוגמא קיבוצים) מה שיש זה חוקים כאלו (לרוב קוראים להם תקנונים), ולכל אחד מהם יש ועדה שהיא אחראית על קיום התקנון הזה במלואו. אבל מה קורה אם יש חריג כלשהו? לדוגמא (חוזר לדוגמא מההתחלה על הבית לכל אחד שמגיע לגיל 18), מה קורה אם יש מישהו שמגיע לגיל 18 ולא רוצה דירה? אז יש לועדה הזו תקנון לקביעה איך מתמודדים עם חריגים, אבל לרוב זה ברמת החלטה של הועדה עצמה, הם מצביעים על הנושא ומקבלים את ההחלטה שמתאימה לקהילה ולאדם ביותר (לדוגמא במקרה הזה, הם עשויים לומר-"לא בא לך? באסה, קיבלת דירה, אתה לא חייב לגור בה אם אתה לא רוצה, אבל היא עדיין שלך כי לנו אין מה לעשות איתה). היתרון של השיטה הזו הוא שהיא נותנת לכל אחד את הפתרון המתאים אליו ביותר, ומאפשר לקהילה להסתדר בצורה טובה יותר.
אגב, יש כמעט תמיד יכולת לערער על החלטות ועדה מסויימת (וזה מוליך אותך לועדה אחרת, שלה יש תקנון נוסף ולפיו היא מחליטה).
החיסרון של השיטה הזו היא שהיא יכולה לעבוד אך ורק אם כולם מכירים את כולם בצורה טובה. כי אני יכול לומר למישהו שאני מכיר "וואלה, אתה לא צריך את הדירה הזו" או "וואלה אתה כן צריך את הדירה הזו" אך ורק אם אני מכיר אותו בצורה טובה ויסודית. יודע מה המצב המשפחתי שלו, מכיר את ההורים שלו, יודע כמה הוא קשור לקהילה, ועוד המון פרטים נוספים עליו ועל החיים שלו. ולכן אי אפשר לעשות את זה בקהילות גדולות מידי, יש גבול עליון מסויים, והוא עובר איפשהו באיזור ה150 ליכולת לעשות את זה בצורה מושלמת. אבל מעל 2500 איש זה כבר לא מעשי בשום צורה להכיר את כולם, בטח שלא בצורה טובה מספיק כדי לקבל החלטות על החיים שלהם.
אבל בגדול, אתה צודק. אחת הבעיות הכי גדולות של דמוקרטיה (בעיה שכבר הרומאים נתקלו בה-ומצאו לה פתרון) היא שמסובך מאוד לקבל החלטות, בייחוד במהירות, בעזרת דמוקרטיה.
(הבהרה-מה שאני מדבר עליו עכשיו זה דמוקרטיה מלאה, משמע, כל ההחלטות המהותיות מתקבלות בצורה דמוקרטית, כולל ההחלטות האם לצאת למלחמה, להעלות מיסים, וכל החלטה חשובה אחרת).
בגדול בדמוקרטיה, הרעיון הוא לחוקק חוקים, שהם יהוו פשוט את הכללים לאיך צריך לפעול, והתפקיד של כל שאר האנשים הוא לקיים את הכללים הללו. זה דבר שאפשר לעשות, די בקלות אפילו. אפשר נגיד לקבוע "חוק" שאומר שכל אדם שמגיע לגיל 18 מקבל דירה. ואז התפקיד של הרשות המבצעת יהיה לדאוג שכל הזמן בונים בתים חדשים או שדירות שמתפנות מתחלקות בצורה נכונה כדי לעמוד בחוק הזה.
וזה עובד ברוב המקרים.
אבל הבעיה היא הדברים שלא נמצאים בחוקים הללו. כאילו, לצורך העניין צבא. סביר שיהיה חוק לצבא, שיגדיר איך הוא פועל. אבל החוק הזה לא מסוגל באמת להגדיר הכל והכל, בייחוד שבכל מקום יהיו נהלים מעט שונים (בין אם כי צריך ובין אם כי זה הגיוני יותר לפעול עם אוכלוסייה מסויימת בצורה אחת ולא באחרת). אז מה יקרה? יהיה לנו בכל מקום רסר משמעת שיחליט על חוקי לבוש שונים לפי מה שהגיוני לו (החוק לדוגמא יגדיר שבצבא צריך ללבוש חולצות לבנות, ואז במקום אחד ילבשו חולצות לבנות אבל לא ירשו גופיות, ובמקום אחר כן ירשו גופיות לבנות לצורך העניין). וזה יוצר בעצם אי שיוויון. והחוק לא מסוגל בעצם לתפוס כל פרצה שבו, והוא גם לא מובנה לתפוס כל פרצה, יש לא מעט פרצות בחוק שנשארות פתוחות במכוון.
העניין הוא שאנשים יודעים טוב מאוד איך לנצל פרצות כאלו בחוקים. יש לא מעט אנשים שזו ממש העבודה שלהם, לגלות פרצות בחוק ואז לנצל אותן כדי לייצר רווח.
והסיבה שזה בעייתי בנושא קבלת ההחלטות היא שמרחב התמרון שנוצר פה הוא קטן יחסית. והדרך היחידה להשאיר אותו רחב מספיק בשביל קבלת החלטות מהירה בזמן קצר היא לבנות תפקיד מובנה, שהוא בהכרח מסוגל להפר את החוקים, וצריך לאפשר לו לפעול באופן חופשי ככל האפשר. אבל אז אנחנו פוגעים בחופש ובשוויון. כי האיש שיש לו את העמדה הזו מסוגל לעשות כרצונו, פחות או יותר אף אחד לא יכול לגעת בו, ואין כל כך דרך לעצור אותו.
זה מה שעשו כל התרבויות הדמוקרטיות הגדולות מאז ומעולם (על הקטנות אני אגע אחר כך).
הן כולן הכירו בזה שצריך אדם שיוכל לקבל החלטות מעשיות בזמן קצר ולכן יצרו משרה כזו.
ברומא העתיקה זה נקרא דיקטטור (כן, משם מגיע המונח המודרני "דיקטטור" לכל אדם ששולט באופן חסר מעצורים במדינה שלו), והדרך שבה הם הצליחו לשמור אותו באופן יציב היה לגרום לזה שהוא יוכל לכהן לזמן קצר מאוד ומוגדר בחוק. פרק זמן של שנה בלבד ברוב המקרים. העניין הוא שבסוף ימיה של הרפובליקה הרומאית הגיע בחור ושמו יוליוס קיסר, שהוא היה מאוד חזק ואהוד על העם. כל כך חזק ואהוד שהוא הכריז על עצמו לדיקטטור למשך עשור-ואף אחד לא יכל לעשות לו כלום. לאחר מכן הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל החיים, נרצח, דבר שהביא לסופה של הרפובליקה. הבעיה של שיטת הדיקטטור היא שאם היה מגיע אדם חזק מאוד, כל כך חזק ואהוב שהוא יותר עוצמתי מכל שאר בית הנבחרים יחדיו, באמת הכוח שלו בלתי מוגבל והוא מסוגל פשוט לעשות מה שהוא רוצה לכמה זמן שהוא רוצה.
מה שבמדינות מודרניות עושים זה דומה, אבל גם שונה. אצלנו בוחרים אדם שהוא קיים 24/7, אבל הכוח שלא לא בלתי מוגבל, הוא רק מאוד רחב. אנחנו קוראים לו נשיא (או ראש ממשלה, למעשה בכל מדינה יש שם אחר, בגרמניה לדוגמא המונח הוא קנצלר-היועץ). והתפקיד שלו הוא לקבל החלטות בענייני היום יום, ולהכין תוכניות לאירועי העתיד שיקרו יום אחד. הוא מחוייב באופן אישי לפעול בתוך החוקים, אבל יש לו יכולת לפעול מחוץ לחוקים שהוא מקבל החלטות שמרכזן הוא המדינה כולה. ככה נשיא צריך אמנם לנהוג במהירות המותרת המוגדרת בחוק. אבל יש בסמכותו להפעיל כוח כדי להרוג אדם שמסכן חיים במדינה (להוציא להורג פושע), אפילו אם יש חוק שאוסר להרוג.
זה טריק די טוב, אבל הוא לא פותר בצורה מלאה את עניין השיוויון והחופש. לצערנו זה הפתרון הכי טוב עד היום שהצליחו להגיע אליו בדמוקרטיה גדולה.
עכשיו דמוקרטיות קטנות. כי הן הצליחו למצוא טריק אפילו יותר טוב.
בדמוקרטיות קטנות (לרוב) אין מנהיג בודד כזה שיש לו כוח בלתי מוגבל, או אפילו מוגבל, או אפילו כוח מיוחד.
במרבית הדמוקרטיות הקטנות (לדוגמא קיבוצים) מה שיש זה חוקים כאלו (לרוב קוראים להם תקנונים), ולכל אחד מהם יש ועדה שהיא אחראית על קיום התקנון הזה במלואו. אבל מה קורה אם יש חריג כלשהו? לדוגמא (חוזר לדוגמא מההתחלה על הבית לכל אחד שמגיע לגיל 18), מה קורה אם יש מישהו שמגיע לגיל 18 ולא רוצה דירה? אז יש לועדה הזו תקנון לקביעה איך מתמודדים עם חריגים, אבל לרוב זה ברמת החלטה של הועדה עצמה, הם מצביעים על הנושא ומקבלים את ההחלטה שמתאימה לקהילה ולאדם ביותר (לדוגמא במקרה הזה, הם עשויים לומר-"לא בא לך? באסה, קיבלת דירה, אתה לא חייב לגור בה אם אתה לא רוצה, אבל היא עדיין שלך כי לנו אין מה לעשות איתה). היתרון של השיטה הזו הוא שהיא נותנת לכל אחד את הפתרון המתאים אליו ביותר, ומאפשר לקהילה להסתדר בצורה טובה יותר.
אגב, יש כמעט תמיד יכולת לערער על החלטות ועדה מסויימת (וזה מוליך אותך לועדה אחרת, שלה יש תקנון נוסף ולפיו היא מחליטה).
החיסרון של השיטה הזו היא שהיא יכולה לעבוד אך ורק אם כולם מכירים את כולם בצורה טובה. כי אני יכול לומר למישהו שאני מכיר "וואלה, אתה לא צריך את הדירה הזו" או "וואלה אתה כן צריך את הדירה הזו" אך ורק אם אני מכיר אותו בצורה טובה ויסודית. יודע מה המצב המשפחתי שלו, מכיר את ההורים שלו, יודע כמה הוא קשור לקהילה, ועוד המון פרטים נוספים עליו ועל החיים שלו. ולכן אי אפשר לעשות את זה בקהילות גדולות מידי, יש גבול עליון מסויים, והוא עובר איפשהו באיזור ה150 ליכולת לעשות את זה בצורה מושלמת. אבל מעל 2500 איש זה כבר לא מעשי בשום צורה להכיר את כולם, בטח שלא בצורה טובה מספיק כדי לקבל החלטות על החיים שלהם.
בדמוקרטיה כן יש ייצוג דעות שונות אבל בדיוק ככה ניתן לקבל את ההחלטות הכי טובות כי לכל אחד יש השקפת עולם ודרך מחשבה שונים מקשיבים לכולם או לפחות אמורים מתווכחים ומגיעים לתוצאה הכי טובה אפשרי לשנות דברים על ידי שכנוע הרוב נכון שזה לא תמיד עובד אבל זה הדרך המשילות יכולה להתקיים כי היא הוצאה לפועל של ההחלטות המתקבלות אחרי שיח של כל הדעות וקבלת החלטות
שואל השאלה:
תקרא את התגובה שלי אחת מעלייך^
תקרא את התגובה שלי אחת מעלייך^
אנונימי
המטרה היא לא ריצוי הרוב. הדמוקרטיה מעניקה לך א. אפשרות לבחור (דמוקרטיה עקיפה) ב. זכויות אדם.
ואין כל כך הרבה בלמים. כשכל הקואליציה בעד משהו, זה מה שיקרה. העם יכול להביע את דעתו ולהפגין אבל זה לא עוזר, ובגצ מתערב רק כשיש עבירה על חוקים קיימים.
ואין כל כך הרבה בלמים. כשכל הקואליציה בעד משהו, זה מה שיקרה. העם יכול להביע את דעתו ולהפגין אבל זה לא עוזר, ובגצ מתערב רק כשיש עבירה על חוקים קיימים.