יש פה מישהו שהתחיל לימודים אקדמיים ופרש?

שואל השאלה:
תודה על התשובה. אפשר לשאול אם זה השפיע עליך מבחינת התפקיד בצבא? אתה שלם עם ההחלטה בדיעבד?

אני התחלתי ללמוד רק שנה וקצת אחרי הצבא בלי לעשות טיול, כי הכרתי בחור בשנה הזו שגם לא רצה לטוס או לבלות יותר מדי, וקצת שיעמם לי איתו כבר ורציתי גם לשאת חן בעיניו מבחינה שכלית... אז החלטתי פשוט להירשם ללימודים. פסיכומטרי כבר היה כי ההורים לחצו עליי לעשות, ובחרתי במחשבים כי זו המגמה שלקחתי בזמנו.
בסוף נפרדנו לפני תחילת הלימודים ולא ביטלתי את הרשמתי בתקווה שאכיר שם חברות ובחור חדש.
בקיצור נרשמתי מכל מיני סיבות לא נכונות.

החלום שלי במקור הוא לפתוח מאפייה או מסעדה, במקור מאפייה וכעת אני נוטה למסעדה (שזה יותר מופרך כי כרגע אני יודעת לאפות טוב יותר משאני יודעת לבשל...). שזה אכן חלום דפוק לבן אדם עם יכולות לימודיות, אבל משום מה הוא רודף אותי עד עכשיו ומקשה עליי ללמוד למבחנים.
אני לא יודעת אם כדאי לי לעזוב בתום תקופת המבחנים הזאת ולנסות לעבוד במטבחים כדי לצבור ניסיון ולהגשים את החלום שלי. אני אהיה השנה כבר בת 23. זה מרגיש לי מבוגר.
עבדתי אחרי הצבא בתחום האוכל מס' חודשים אבל ההורים שלי הורידו אותי מזה.
יש בי טינה מסוימת כלפיהם שכל פעם שיכנעו אותי שזה לא כדאי לי, כי במקום להיות עם ניסיון בתחום אני תקועה עכשיו בלימודים שהם אמנם מבטיחים, אבל קשה לי ללמוד למבחנים הקשים ממילא כשאני יודעת שלא ניסיתי להגשים את החלום שלי.
קשה לי להחליט מה לעשות. ההורים שלי היו רוצים שאמשיך ללמוד, במיוחד אבא שלי בקושי מוכן לדבר איתי על הנושא. החברות שלי או שמייעצות לי להמשיך ללמוד בגלל היכולות שלי או שרגילות להיות הצד המתלונן ולא מסוגלות לייעץ לי. וואלה אני לא רגילה להחליט דברים לבד נגד דעתם של אחרים...

שואל השאלה:
אני מצטערת שיצא ארוך אבין גם אם לא תקרא
תודה שענית בכל מקרה ולילה טוב

התפקיד שלי בצבא לא היה קשור למה שלמדתי במכללה, למדתי על דעת עצמי ממכללה חיצונית בזמן שהייתי ג'ובניק שלא הסתדר עם המערכת הצבאית. גם לי יש יכולות לימודיות ואני מבין לגמרי את ההתלבטות, ואם להיות כנה אני בעצמי לא סגור על מה אעשה בהמשך ואם אלמד ומה אלמד. במקרה שלי עצרתי כי הרגשתי שהנפש שלי הייתה צריכה זמן להשתקם מכל מיני דברים שעברתי בחיים ובנוף הרבה פערים שונים שלי עם עצמי שאני צריך לשנות. עם הזמן אני גיליתי רצונות חדשים כמו החלום שאת מתארת שאת רוצה לעשות מה שהלב שלך חפץ למרות שהוא מסוכן, בפועל אני לא יכול לענות בשבילך על השאלה שלך..
אני יכול להציע לך בנתיים לעשות מחקר קטן להבין מה הסיכונים בכל אופציה - לדוגמה הסיכון במחשבים זה שאת עוד 10 שנים או 20 שנים תסתכלי אחורה בזמן ותרגישי חרטה שלא בחרת ללכת בדרך שבאמת רצית. סיכון במאפיה זה שאת פותחת עסק שרוב הסיכויים שלו שלא יצליח אני סתם זורק לדוגמא כי זה הוצאות מרובות ולא בטוח כמה הרווח יהיה וכו, וכנ"ל למסעדה. לעשות רשימת יתרונות בכל דבר מה הפוטנציאל בכל אופציה, איך זה יפריע לך בחלומות הנוספים לדוגמא להיות אמא זמינה לילדים או בכללי זמן משפחה ודברים כאלה ואיך זה מתחבר עם התחומים, בקיצור יש הרבה מה לחשוב. בתכלס אף אחד לא יכול להחליט בשבילך. את מוזמנת לפרטי למקרה שבלבלתי אותך אנסה לעשות סדר בדברים בלי נדר

למדתי סייבר התקפי תוך כדי הצבא ופרשתי בגלל שהרגשתי שאני צריך לעבוד על הנפש שלי ולהכיר את עצמי יותר לפני שאני בכלל חושב על כיוון לקריירה שלי כי הרגשתי פערים מטורפים בהיכרות שלי עם עצמי שזה הרגיש לי שזה פגע בי אז החלטתי לעצור את כל הדברים הכבדים כמו לימודים לסייבר וכאלה ולהתפקס רק בעצמי ובתחביבים שלי

תקשיבי עכשיו בדיוק סיימתי תואר בכימיה וביולוגיה (גם התחלתי בתיכון וזה אז אני אדבר רק על החלקים שרלוונטיים). גם אני עם יכולות למידה והכל אבל הכי אמיתי איתך בשנה האחרונה ובטח בתקופת מבחנים שהייתה עכשיו סבלתי בטירוף ברמה שהיה קשה להמשיך ללמוד והדבר היחיד שהחזיק אותי זה האהבה למקצוע ושאני ידעתי שאני צריכה את התואר הזה כדי להמשיך ולעשות בסוף את מה שאני רוצה. אני לא רואה איך את ממשיכה עוד שנתיים של תואר במדמח שידוע בקושי שלו כשאת לא סגורה על זה לגמרי בלי להישחק לחלוטין ושזה יפגע בך. מפחיד אותך שבסוף את תפתחי שנאה לנושא ותגררי את עצמך ממבחן למבחן וחבל מאוד מאוד שתבזבזי את הכוחות שלך ככה. נשמע ממך שכדאי לך לעצור עכשיו ולקחת שנה רווח להתנסות ולבדוק מה את אשכרה רוצה ומתאים לך בלי לשים על אחרים, אולי את יכולה אפילו לפרוש את התואר ואז לקחת שנה יחסית רגועה ככה שעדיין תוכלי לחפש דברים אבל בלי לוותר 100% על התואר.
זה שאת בעלת יכולת למידה לא אומר שאת צריכה להיענש ולזרוק את החלומות שלך בגלל זה.
המון בהצלחה לך אחותי!

אני אומנם לא פרשתי מהלימודים, אבל יש לי מה לומר לך בעניין כי אני גם מכירה ומבינה את המקום שאת מדברת עליו.
אני למשל לומדת לימודי עיצוב (תקשורת חזותית) שכן, גם זה וגם הרבה בחירות שעשיתי בחיים יצאו שהן לא תואמות למה שההורים שלי רוצים (או אחרים מצפים).. בלשון המעטה.
אומנם המקצוע שאני מכוונת אליו לעכשיו הוא כן עם פן טכנולוגי ומשלב בין עיצוב והומניות לבין מחקר וראש יותר אנליטי (כי יש בי גם את הצדדים הללו).. אבל עדיין, גם זה וגם בכללי בחירות שעשיתי אז הרבה פעמים הם לא מה שהם ציפו או רצו, בלשון המעטה.
ומה יש לי לומר על זה? שאת אחראית על החיים שלך ואלה החיים *שלך* אז את צריכה לבחור מה מתאים לך. גם אם ההורים לא מסכימים. אם תנסי לרצות אחרים אז תאמיני לי שלא תצאי מזה כי תמיד יהיה מישהו שלא מרוצה או יצפה ממך לאחרת.
את צריכה גם לאהוב את מה שאת עושה.. אחרת חבל עלייך ועל הבריאות שלך, וזה לא שווה כלום בלי זה.
כמובן שצריך להתנהל חכם ולא ללכת רק אחר האמוציות, לתכנן ולבנות את המסלול שלך לקריירה שלך ובאופן שתוכלי גם להתפרנס ממנו.
ותאמיני לי שאם רוצים מספיק ומחפשים בדרכים ומראים את היחודיות שלך, אז אפשר גם להתפרנס טוב.
צריך להיות יצירתיים וגם להתגמש.

ואין דבר כזה " גיל מאוחר" אם את מספיק רוצה. ולא יעזור להמשיך בבור הזה במשהו שאת סובלת.

שואל השאלה:
בגיל בוגר לא בתיכון? כי אני אחרי צבא מסיימת שנה במדעי המחשב באוניברסיטה ומתלבטת אם לפרוש. ממה פרשת ומדוע אם אפשר לשאול?

היי כן אבל במכללה לא אוניברסיטה

שואל השאלה:
סורי באתי להגיב ונגמרה לי הסוללה.
במקרה שלך שלמדת תוך כדי צבא זו נראית לי בהחלט החלטה נכונה, יש לך את כל הזמן שבעולם לחזור ללמוד אם תרצה בכך.
ותודה שקראת וענית כל כך מפורט..
צודק שכדאי לשקול את היתרונות מול החסרונות.