אנחנו תמיד רבים על זה ומרגיש שאין פיתרון

אני וחבר הכי טוב שלי כבר שנים בקשר ובחיים לא היינו רבים כל כך הרבה כמו עכשיו זה נגמר כל מפגש בפיצוץ ואחד הולך הביתה בלי לפתור וקמים כאילו לא היה, אבל אני רוצה שזה יגמר כי אין לי כוח לזה וזה מבאס ומרחק.
העניין הוא כזה, לאחרונה אני מרגישה שכל דבר שיש לי להגיד, אם זה סתם הערות בסגנון של הידעת או עמדות או סתם משהו שאני חושבת , הוא תמיד תמיד תמיד יחלוק על מה שאני אומרת וינסה להוכיח לי כמה שאני טועה ושזה לא נכון, עכשיו, בפעמים הראשונות זה היה נראה לי בסדר עד שכבר זה התחיל ממש לעצבן אותי והתחיל להרגיש כאילו אנחנו בדיבייט ורק צד אחד צודק תמיד. אני מוציאה משפט מהפה והוא ישר מנסה למצוא סיבות לבטל את מה שאמרתי אפילו אם אין לו שמץ של מושג על מה הוא מדבר. ניסיתי לדבר איתו על זה, והוא אומר שהוא עושה את זה מתוך צורך להשאיר שיח מעניין ושגם אני תמיד חושבת שאני צודקת, עכשיו אני יכולה להגיד שזה ממש לא נכון, כי ברגע שהופכים את הסיטואציה, הוא אדם חכם שיודע הרבה , ברגע שהוא יגיד פריט מידע רנדומלי אני אסמוך על מה שיוצא לו מהפה וגם אם ישמע לי מוזר אני אשאל או אבקש שהוא יסביר וברור שלא ישר יעבור להטיל ספק במה שהוא אומר. אם הוא לא מתנהג ככה, זה ישר צורח לי אגו גברי וזה צורח לי זלזול ושהוא לא תופס ממני שיט, ומעל זה גם העובדה שאני אומרת לו שזה מוציא אותי מדעתי לא מזיזה לו והוא רק מכוון את הבעיה עליי במקום להתייחס לעובדה שזה אשכרה מביא אותי למצבים בלתי נסבלים. זה התנהגות שמצביעה על זה שהוא באמת לא תופס ממני? או שאני הבעיה