אתם מכירים את ההרגשה הזאת של הריקנות שיש בבצפר?

כן

כשישבתי 7-8 שעות ביום ובהיתי רצוף בשעון במשך 10 שנים זאת המחשבה העיקרית שהדהדה לי
כפי שניתן להבין גם פרשתי מהלימודים בדיוק מאותה סיבה

כן.

הי אנונימית,
השאלה שאת שמה פה מחדדת הרגשה של חוסר תכלית במעשים שאת עושה, מעצם ההימצאות שלך בתוך בית הספר. ואולי את חייבת להיות שם, מה שמעצים אין אונים, ניכור ואולי חוסר שייכות.
היתכן שאת נשלחת למקום חשוב כמו בית הספר, אליו כולם הולכים מידי יום, והחשיבות של בית הספר ברורה עד כדי "חוק חינוך חובה". כלומר אין ילד או ילדה, נער או נערה שלא נמצאים שם. כאילו את לא מצליחה לחוות שם את מה שמצופה לחוות. לא מעניין, לא מרתק ואולי אפילו לא מעניין חברתית. וזה מותיר חלל גדול וריק של חסר, שלא ברור לך מה ואיך לעשות עם האין השגרתי הזה, הידוע מראש, שכאילו נגזר עלייך.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אשר יכולה לספק לך מענה אישי.
תרגישי בנוח לפנות אלינו לצ'אט של העמותה. נהיה שם לשמוע את כל שתרצי להעלות, ואולי נוכל לחשוב יחד על דרכים להקל על המצב הנוכחי.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך מתנדבת סה"ר