הפמיניזם של היום מלמד את הבנות הצעירות שבן זוג שלא מרשה להיפגש עם ידידים לבד

כן

זה נכון. בן זוג שלא "נותן" או "מסכים" שתיפגשי עם חברים לבד זה בן זוג שלא מבין שזה לא הבחירה שלו. זה כן זוגיות רעילה, וזה לא בהכרח קשור לפמיניזם

שואל השאלה:
כן עם "ידידים" שהיו שמחים להיות מעבר לידידים

ואתה לא סומך עליה שתדע לבחור נכון מה לעשות? למה הבן זוג שלה צריך להציב גבולות בשבילה?

גם הפמיניזם של פעם לימד את זה, בן אדם לא זכאי להחליט בשביל בן אדם אחר עם מי הוא נפגש ואת מי הוא רואה. כשמישהו בזוגיות אוסר על בן/בת זוגו לראות מישהו אחר, זה רעיל ואלים, זה הכל.

אני לא הייתי שמחה אם חבר שלי היה נפגש עם ידידה שלו בפרטי.

טיפוסים רעילים מגיעים בשלל תחפושות,
חלקן תחפושות "פמיניסטיות", שגם מנסות לנרמל בוגדנות.

בן-זוג שמנסה לבודד את בת-הזוג מחבריה ומשפחתה - הוא רעיל.
לצד דרישה לגיטימית לחלוטין - שהיא לא תתבודד עם גברים אחרים
(בדיוק כמו שאישה נורמלית - לא תרצה שבעלה יתבודד עם נשים זרות)

אם מדובר בעבריינים-מועדים שכבר בגדו בעבר,
לגיטימי לדרוש ניתוק מוחלט עם מושאי הבגידה

משמע - דרישה שלא להיפגש עם בני המין השני כשהם לבדם - לגימטימית,
דרישה שלא להיפגש במסגרת קבוצת-חברים - רעילה (אלא אם מדובר במושאי בגידה או אקסים).