8 תשובות
כל כוס 200 מל
5 כוסות
5 כוסות
שואל השאלה:
תודהה
תודהה
בכיףף
זה התחיל ביום קיץ חם. בכל בית בעיר, כוסות חד-פעמיות נערמו על השולחנות. האנשים לא ידעו מה עומד לקרות, אבל באותו יום התרחש משהו בלתי צפוי. רונית, שמכינה תה קר לאורחים, שמה לב שחסר לה מים. אז היא שאלה את עצמה, "כמה כוסות חד-פעמיות יש בליטר?"
היא מזגה מים לכוסות, שוב ושוב, אבל זה לא נגמר. הכוסות התמלאו, ויותר מים נדרשו, כמו בור ללא תחתית. ליטר אחרי ליטר נשפכו, אך משהו מוזר קרה. הכוסות החלו לבעבע. המים שהיו בהם התעוותו. פתאום, החדר התמלא ברעש מוזר, כמו קול של נשימות עמוקות.
"זה רק הדמיון שלי," חשבה רונית, אבל היא לא הייתה בטוחה. ברגע אחד, המים בכוסות התחילו לזרום החוצה מעצמם. הם נשפכו לכל כיוון, יוצרים שלוליות קרות שהחלו לזחול לאורך הרצפה כמו גלים חיים. הכוסות התרוקנו אבל התמלאו שוב מעצמן, שוב ושוב. רונית נבהלה, ניסתה לעצור את המים, אבל לא משנה כמה ניסתה, הם המשיכו לזרום, הכוסות נדמו כבלתי נגמרות.
היא רצה למטבח, מנסה לסגור את הברז, אבל גם שם המים פרצו מתוך הכוסות והמשיכו להציף את הבית. הקירות התחילו לרטוט, והמים התאספו לצורת דמויות זורמות ומוזרות. הן נעו ברחבי הבית, מתקרבות אליה באיטיות, כמו יצורים חיים המחפשים מישהו לאחוז בו.
"זה רק ליטר!" צעקה, "רק כמה כוסות!"
אבל המים לא עצרו. הכוסות הפשוטות הפכו למקור בלתי נגמר של נוזל קפוא שהלך והציף את כל הבית, והדמויות המימיות התקרבו אליה, לוחשות בקולות מהעולם שמעבר, עד שלא נשאר עוד מקום לנשימה.
מאז, בכל פעם שמישהו מתקרב לכוסות חד-פעמיות, ישנה תחושת פחד קלה, כאילו המים זוכרים.
היא מזגה מים לכוסות, שוב ושוב, אבל זה לא נגמר. הכוסות התמלאו, ויותר מים נדרשו, כמו בור ללא תחתית. ליטר אחרי ליטר נשפכו, אך משהו מוזר קרה. הכוסות החלו לבעבע. המים שהיו בהם התעוותו. פתאום, החדר התמלא ברעש מוזר, כמו קול של נשימות עמוקות.
"זה רק הדמיון שלי," חשבה רונית, אבל היא לא הייתה בטוחה. ברגע אחד, המים בכוסות התחילו לזרום החוצה מעצמם. הם נשפכו לכל כיוון, יוצרים שלוליות קרות שהחלו לזחול לאורך הרצפה כמו גלים חיים. הכוסות התרוקנו אבל התמלאו שוב מעצמן, שוב ושוב. רונית נבהלה, ניסתה לעצור את המים, אבל לא משנה כמה ניסתה, הם המשיכו לזרום, הכוסות נדמו כבלתי נגמרות.
היא רצה למטבח, מנסה לסגור את הברז, אבל גם שם המים פרצו מתוך הכוסות והמשיכו להציף את הבית. הקירות התחילו לרטוט, והמים התאספו לצורת דמויות זורמות ומוזרות. הן נעו ברחבי הבית, מתקרבות אליה באיטיות, כמו יצורים חיים המחפשים מישהו לאחוז בו.
"זה רק ליטר!" צעקה, "רק כמה כוסות!"
אבל המים לא עצרו. הכוסות הפשוטות הפכו למקור בלתי נגמר של נוזל קפוא שהלך והציף את כל הבית, והדמויות המימיות התקרבו אליה, לוחשות בקולות מהעולם שמעבר, עד שלא נשאר עוד מקום לנשימה.
מאז, בכל פעם שמישהו מתקרב לכוסות חד-פעמיות, ישנה תחושת פחד קלה, כאילו המים זוכרים.
שמחתי לעזור!!
בטח קיבלת 100 בספרות
שואל השאלה:
^^^ תודה עזרת לי מאודד
^^^ תודה עזרת לי מאודד
בשמחה יפה שלי
באותו הנושא: