האם אנחנו צריכים להיות שמחים כשאויבנו מתים?

כן

כן

לא תמיד נכון

ברור

אם הם עשו מעשה סדום עליך אז כן

כן

"בנפול אויבך אל תשמח"

על פי ההלכה היהודית אסור, חרדים לא שמחים, חילונים גם ככה עושים חטאים אז הם עושים עוד חטא..

שואל השאלה:
אבל למה? אם אנחנו שמחים כשאחרים מתים, זה לא הופך אותנו למפלצות? החברה הישראלית באמת הפכה כל-כך צמאת דם שאנחנו רוצים לשמוע כיצד האויבים שלנו מתו, ומקווים שזה היה מוות מדמם וכואב?

שואל השאלה:
אני מבינה שיש צורך להרוג את האויבים שלך כדי שלא יפגעו בך שוב. אך מה השמחה משרתת? להרוג אותם זה צורך, לא זכות או מקור לשמחה...

^אמת, בגלל זה הדת היהודית יצרה את המשפט בנפול אויבך אל תשמח...

בנפול אויבך אל תשמח זה לא במקרה הזה זה מדבר על אויב שדבר ראשון לא באמצע מלחמה איתך ולא עשו מעשים נוראים כאלה

^בטח שכן, תשאל כל רב גדול בתורה יגיד לך שבוודאי

הופך אותי למפלצת לשמוע שאותו מחבל שהרג ואנס אנשים מתוכנו מת??
כתושבת דרום קשה לי לשמוע את מה שאת אומרת!! אנשים שכחו מה עברנו לפני פחות משנה,תתעוררו
הם לא בני אדם ולא צריך להתנהג אליהם כאל בני אדם

יצא לי לדבר עם רב וכשאויב שאנס אנשים וכולי מת אין בעיה לשמוח

שואל השאלה:
ל-kito, מה זה רלוונטי? לקחת חיי-אדם זה לא דבר שצריך לגרום לך לאושר. זה כורח מתוך האיום שהם שמו על שלומנו. בעולם מתוקן לא היינו צריכים להרוג אף-אחד, ולכן זה לא דבר משמח או טוב. אני לא מבינה למה אנחנו צריכים לחגוג מוות של בני-אדם.

שואל השאלה:
הבוחשת בשוקו,
אני לא אמרתי שאת מפלצת. אני מצטערת על מה שעברת. התכוונתי שכחברה ישראלית, ההתנהגות הזו היא שפלה. האנשים בעזה הם כן בני אדם, כי כולנו הבנים של אדם. אני לא חושבת שהרג צריך אי-פעם להיות מקור לאושר, כי הוא דבר שגוי בהכרחו - אפילו אם הרגנו אדם שפגע בנו קודם... כל העניין הזה הוא לא אנושי.

מי ששמח עושה חטא גדול.
בעבר היתי בהרצה של רב שאמר אתם צוחקים עליהם, אלוהים אמר לא לשמוח, לא לצחוק, אלוהים יביא עליכם אסונות כך שלאויבך יהיה את השמחה עלייך, מידה כנגד מידה, תקבל עונש ותלמד להבא, ב7.10 נזכרתי בהרצה הזאת, מאז אני תמיד מקפיד על זה.

כן זה הטבע

שואל השאלה:
^מה טבעי בזה?

רש"י אומר ^^ אויבך הכוונה יריבך כלומר יריב מעם ישראל. כמו שמלמדים בחוגי אומנויות לחימה את ההבדל בין אויב ליריב. לפי רש"י הכוונה ליריב

לא הבנתי את עצובה שמי שרוצה להרוג אותך מת?^^

אני הייתי קורא לזה אובדנות...

ברור. חד משמעית כן.
הכי כן שיש.

זה מעלה לי שאלה, אז הערבים או הפלסטינים או התומכים שלהם זה לגיטימי שהם ישמחו שאנחנו מתים?
לדעתי לא אמורים לשמוח ממוות, אז אני מאמץ את הגישה שגם אנחנו לא אמורים לשמוח, כי זה לא יפה. ואולי אנחנו צריכים להתנהג ביותר מוסריות כי אנחנו יותר טובים

שואל השאלה:
30ימין
אני לא עצובה מזה. אני גם לא שמחה מזה.
הסיבה להרג הייתה זה שהוא רוצה לפגוע בי. זה בפני עצמו דבר מעציב - שבן אדם אחר מרגיש צורך חייתי להרוג אותי בגלל דת, לאום או כל דבר אחר. זה שהוא נהרג זה פשוט כורח כדי להגן על עצמנו.
הייתי משווה את זה להריגת חיה טורפת, כמו דוב, שניסה לפגוע בך. זה לא דבר משמח, לא היית לך ברירה. רק שכאן זה אפילו יותר גרוע, כי מי שניסה לפגוע בך זה בן-אדם, עם מחשבות ורצונות ומשפחה.

קוראים לזה שמחת ניצחון. אנחנו בסכנה נלחמנו נגד כל הסיכויים זה הישג יותר משמעותי מרוב ההישגים בעולם בטח שטבעי לשמוח. מה שלא טבעי זה החשיבה הזאת על האויב. אנשים פה קצת התבלבלו בסדר. קודם כל אתה חושב על עצמך אחרי זה על הקרובים אליך ואז על האויב אבל כמה אנשים פה יותר מדי עסוקים באויב.
אז כן אני אשמח שהאויב שלא מכיר בזכות שלי לחיות ורוצה לעשות לעם שלי דברים מזעזעים חוטף על הראש בגלל זה. על זה אני אומר סייק

שואל השאלה:
אני לא אומרת לא לחשוב על עצמך. אני אומרת שמוות של אויבים זה לא סיבה לחגיגה - לא צריך לצהול, לחלק ממתקים, לחגוג וכד'. במצב הנוכחי, מת אויב אחד - נניח, מוחמד דף - וכולם צוהלים, מקשיבים לפרטי מותו בשמחה וכד'. זה מרגיש לי חייתי ומזכיר יותר מדי את הצד השני... ניצחון במלחמה זה דבר אחר - למרות שאף אחד לא יכול להגדיר מה זה ניצחון במלחמה, בהנחה שהשגנו אותו, זה לגיטימי לחגוג בעיניי, כמו שעשינו בהקמת המדינה או אחרי ששת הימים... אבל גם זה בטעם טוב. לא באופוריה. מלחמה זה לא דבר משמח בפני עצמו... זה כורח אכזרי.

יש מוסר מסויים שהאנושות צריכה לאמץ, והוא להפסיק לשמוח על הרג. זה לא משנה אם זה מתוך עונש או הגנה או נקמה.

וזה קשור לא רק למה שקורה כאן, כי יש עוד סכסוכים בעולם בין עמים. וברגע שכולם שמחים ממוות של אויבים אז יש מעגל דמים בעולם שהוא לא יגמר לעולם כך, וזה גם גלי לדבר על מה זה אומר על נפש האדם אם היא מרימה ומפיקה חגיגות על מוות..

אבל זה כן משמח לנצח במלחמה. וזה משמח שהרוצח המונים הזה מת כי הוא הביא המון רע לעולם במיוחד עלינו. את שמחה שהיטלר מת? מניח שכן, למרות שהוא מת כמו מסכן בגיל 56 עצבני על כולם כמו עכבר במלכודת אז מה?

אם זה אויבים פרטיים, אסור (נגיד ילד שהציק לך)
אם זה אויבים מאומות עולם, מותר (נגיד סינוואר)

מצטער אבל המוסר שלכם די מעוות למה אתם לא שמחים שמי שרוצה לענות אתכם למוות כבר לא יעשה את זה לעולם? אתם מנסים להסתכל בצורה ניטרלית על משהו שהוא שחור ולבן. יש את הרע ויש את הטוב.
אם אתם מרחמים על הרע אתם הרעים בסיפור

שואל השאלה:
שוב, אני שמחה שהנאציזם מת. היטלר כבן-אדם, זה שהוא התאבד זה לא "משמח" אותי (גם לא מעציב אותי). הוא היה חייב למות לטובת העולם, זו לא סיבה לחלק ממתקים ולעשות מסיבות, זה הכרח. הלוואי שהוא לא היה מאמין ברעיונות מתועבים כאלה ושהוא לא היה סוחף אחריו אומה שלמה וגורם לכל-כך הרבה הרס וכאב. אבל המוות הוא לא משמח, במקרה הכי טוב הוא נקמה צודקת (כמו עם היטלר או אייכמן או סינוואר).

שואל השאלה:
אנונימי, אני לא מרחמת על הרע. אני בסך הכול אומרת שמוות זה לא משמח.

אז החשיבה שלך מעוותת^ מצטער אבל זה חולני

שואל השאלה:
זאת דעתך. לדעתי זו אנושיות לחשוב שלהרוג אחרים זו לא סיבה לחגיגה 3>

לדעתי זה הכי טבעי בעולם לשמוח שמי שרוצה להרוג אותך מת בעצמו. זה קארמה

למה סתם אמרו פחות אחד יותר נחמד

כן!!!

שישרפו אחד אחד אמן אמן אמן
מהפה שלי לה'

יש פה אנשים שחושבים או הכול או כלום, זה לא עובד ככה, אנחנו לא צריכים לשמוח שהורגים אנשים, אבל גם לא צריכים להיות בדיכאון על זה, שתי האפשרויות האלה לא הגיוניות, פשוט צריך לקבל את זה שזה הכרחי

אני פשוט מבין שעד כמה שמלחמה זה משהו נורא, היא דבר הכרחי, אבל זה לא אומר שצריך לעשות מסיבה כשאנחנו הורגים אנשים בצד השני, עם מחבלים ובכירי חמאס אני מסוגל להבין, אבל אם נעשה מסיבה בגלל שהרסנו מבנים עם אזרחים בעזה, במה בדיוק אנחנו שונים מהם אם הם היו עושים מסיבה על זה שנהרגו לנו ילדים במשחק כדורגל?

שמחים וצוהלים

ברור

כן

בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך.

היי איתן

לא אמרתי לשבת בדיכאון או להיות עצובים, אבל גם לא צריך להיות שמחים..
ודיברתי יותר על נושא רחב יותר, את השאלה הזאת אפשר לקחת לכיוון יותר פרטני וגם לכיוון עולמי ורחב יותר.
וברגע שכל האנושות תבין שבגלל העוינות והשנאה הזאת יש רק מוות הרס וחורבן ושזה לא מקדם כלום העולם יהיה מקום טוב יותר(לא ראלי במציאות)

מן הסתם שכל מחבל שמחוסל זה טוב, כל איש רע שמת זה טוב, אבל זה לא סיטואציה משמחת, משמח יהיה אם אידיאולוגיה רעה תמחק מהעולם, לא חיים של אנשים.

אז אם יש אויב/אדם שיש סבירות גובה שהוא מסוכן לחברה זה אולי טוב שהוא ימות, האם זה צריך לשמח? לא, זה יכול רק להיות הקלה/סגירת מעגל, ועצוב זה גם לא, מה שעצוב זה שמלכתחילה אותו אדם בוחר בדרך כזאת.

זה לא אומר זה ישנה אותם, אבל לפחות אנחנו נשאר שפויים, ואולי זה כן ישנה משהו ועוד אנשים יצליחו ללמוד מתישהו את הגישה הזאת ונקבל אנושות טובה יותר.

כתוב גם באבוד רשעים רינה וכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע

בנפול אויבך אל תשמח

מאוד תלוי

רק אם זה גוי, שזה יהודי - לא. ככה אמר מרדכי היהודי להמן (עייני מגילה טז ע"א).

תלוי מה הכוונה באויב. אם הכוונה היא לכל אזרח בעזה אז לדעתי לגמרי לא, יש שם חפים מפשע ולשמוח ולרצות במוות שלהם זה רק לרדת לרמה של חמאס במקום לשמור על ההבדל המוסרי הגדול בנינו.
אם הכוונה נגיד לסינואוור או מישהו כזה שגורם למוות וסבל בכמות לא נורמלית אז לדעתי לגטימי, לא בגלל הערך האינטריזי של המוות שלו או מתוך נקמה, אלא מתוך זה שהמוות שלו יביא לירידה בסבל ומוות מיותר.

אינני מאמין בנקמה או במידה כנגד מידה.
ענישה היא במקרה הטוב כלי כדי להרתיע אנשים מלבצע פשעים ומעשים רעים.
אני מאמין בניסיון למנוע ולצמצם את הרוע והפגיעה בזולת, בין אם הפגיעה הזאת נעשית ל'אדם טוב' או ל'אדם רע'.

תלוי
אולי יש navu ahgmhc tu,o ckh ear

אופס הייתי על אנגלית

לא תשמח על פול אויבך. אבל אויבך המדוברים הם לא החאמס הטררוריסטים אלה אויבים אישים אם למשל רבת עם מישהו על תשמח על זה שהוא נפל אבל על חמאס כמו שאמרתי אפשר לשמוח

אלברט^^^^^^^
על פי שלי ניטשה היה אירופאי שלא חי פה אז הוא יכול למצ|ץ לי

כן

כתוב ובנפול רשעים רינה
והפסוק השני שהאויבים מתים ואסור לנו לשמוח זה במקרה של מריבה אישית עם מישהו ושטויות כאלה נגיד מישהו מעצבן אותך עם הכסף שהוא חייב לך ואז הוא מת אסור לך לשמוח על זה
אבל שחמאסניק מקבל מקל מטאטא בתחת? תשמח גם תשמח

עצה לחילונים שבינינו: כידוע בוויכוח מנצח מי שיש לו יותר ידע על הנושא אז לא כדאי להביא לנו ציטוטים מהמקורות היהודיים כי אנחנו מכירים יותר

כן אבל לא לשכוח אותם כיאילו לא לאבד אנושיות