למה תמיד כששואלים שאלות על אלוהים, אנשים משיבים בביטחון מופרז, כאילו תושבותיהם הן האמת הבלעדית?

כי לכל אחד יש דעה ואמונה משלו

נכון. לכן כדאי להיות אגנוסטי

למה שנעסוק בשאלות כאלו?
כי יש אנשים שאומרים לי שאני צריך לשמור 6 שעות כשרות בגלל שאלוהים קיים
כי יש אנשים שאומרים לי שלהגיד שאלוהים לא קיים זה כמו להגיד שהעולם שטוח
כי יש אנשים שמתכחשים למדע בסיסי ומאמינים שהיה נחש וחמור מדברים רק כי כתוב

שואל השאלה:
^
אהבתי את התשובה שלך. אני עדיין לא מסכים עם ההשוואה בין אמונה לבין אמת, אלא אם כן אתה משווה את האמונה באלוהים לאמונה במוסר או אידיאולוגיה, שבהן האמת היא נתונה לפרשנות אידיאולוגית וסובייקטיבית.

שואל השאלה:
^נכון, אבל ישנם דברים שאנשים מאמינים שהם טובים, כשבפועל הם מאמינים בדברים נוראים מאוד, שחברה שפוייה חייבת לאסור. מתן תמיכה לדברים כאלה הוא מסוכן, ולכן אני לא מסכים עם הרעיון של "איש באמונתו יחיה", כי יש אמונות שלדעתי אסור להן להתקיים.
מאחר וזה סוטה מהנושא של השאלה, אני מעדיף לא להיכנס לזה כאן.
תודה על התשובות.

יש מחקרים מאוד מעניינים לגבי הטיות שכאלה וביטחון בהם למרות חוסר ידיעה, למשל לאנשים מאוד חשובה השייכות לקבוצה החברתית שלהם וזה יכול מאוד להשפיע על איזה עמדות תאמץ, גם אם באופן לא מודע. בנוסף- הביטחון בעמדות האלה מושפע הרבה פעמים מרמת האיום שלך מהקבוצה הנגדית על הזהות שלך או על הקיום שלך. לא מאמינים למשל הרבה פעמיים מאוימים ממאמינים (פחד מכפייה ואיום על שינוי הזהות שלך, פחד ממלחמות או שינויי מישטר על ידי דתיים קיצוניים וכו'..) וגם מאמינים מפחדים הרבה פעמים מחילונים (גם כן פחד מכפייה וניסיון לשנות את הזהות שלהם וגם ניסיון לגרום להם לחטוא או להביא לאיזשהו חורבן בגלל כפירה וכו'..). כשאתה שייך לאיזושהי קבוצה שחשובה לך וגם מאוים מהקבוצה הנגדית, להחזיק חזק באמונות של הקבוצה שלך זה מנגנון הגנה שיכול להיות מאוד עוצמתי.

כי זה לא נכון מה שאתה אומר. לא מדובר בהשערות שלנו או רק רגשות, אלא בידיעת עובדות שמבוססות על ידע. תורה זה משהו שניתן מתי שכל עם ישראל שמע את אלוקים, לכן ברור שנגיד את זה בביטחון גמור שזה קרה ושהיא ממנו (מה שמוכיח שאלוקים קיים), כמו שנגיד בביטחון גמור שהשואה באמת קרתה וניצולי שואה לא מחרטטים אותנו.

מסכים^