11 תשובות
כמובן! (:
בפרשת מסעי כתוב "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" כלומר בפסוקים האלה והפסוקים הבאים מפורטים כל ארבעים ושניים המסעות שבני ישראל עשו מאז שיצאו מארץ מצרים
לכאורה זה קצת מוזר הרי אנחנו יודעים שהתורה היא לא סתם ספר סיפורים או ספר היסטוריה אז למה היא מפרטת את כל המסעות שעם ישראל עשה? מה העניין בזה?
אז באמת בספרים הקדושים כתוב שאותם ארבעים ושניים מסעות רומזים למצבי חיים שיש לכל יהודי ויהודי שלפעמים יש מקומות נוחים וטובים לנשמה ולפעמים גם להפך...
השם של כל מקום רומז על מצב החיים כלשהו לדוגמה "הַר שָׁפֶר" רומז על מצב מרומם שיש בו יופי ונעימות או "מָרָה" שרומז על מרירות וכך הלאה וממש ככה זה החיים שלנו לפעמים אנחנו "בַּחֲרָדָה" ולפעמים נעים לנו "בְּיָטְבָתָה" לפעמים למעלה "בְּהֹר הָהָר" ולפעמים למטה "בְּתָחַת" וכך הלאה
התורה מלמדת אותנו "לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה" כלומר שכל מסע ומסע שיש לנו בחיים בין אם הוא טוב ונעים ובין אם הוא קשה ומפחיד - הכל מאת הקדוש ברוך הוא שנמצא איתנו ומדריך אותנו כל הזמן עם השגחה אלוקית ופרטית ומתוך זה שאנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו גם ברגעים הקשים אנחנו צריכים להבין מה הסיבה שבשבילה אנחנו באותו מצב קשה ומה התפקיד שבשבילו הקדוש ברוך הוא שם דווקא אותנו בסיטואציה הזאת
לעומת זאת כשאדם לא כשאדם חושב שהקדוש ברוך הוא איתו רק במצבים הטובים אבל לא במצבים הקשים משם מגיע עיקר הקושי של האדם כי הוא מרגיש שהקושי שלו הוא חסר תכלית ואותו אדם ינסה לברוח למצב אחר ובעצם "יברח" מהקדוש ברוך הוא למרות שבאמת הקדוש ברוך הוא הוא זה ששם אותו שם למטרה אלוקית ברורה שממנה למרות כל הקושי - יצא רק טוב והאדם יתפתח וימצא את הכוחות הפנימיים שחבויים בו
נקודת המוצא לכל המסעות האלה צריכה להיות הידיעה שהעולם הזה הוא לא גן עדן אלא ירדנו לעולם הזה דווקא כדי לתקן את המציאות ורק על ידי הניסיונות הקשים לתקן את המציאות בסופו של דבר המציאות תגיע אל השלמות ובגלל זה אסור לנו לחשוב ולצפות שהחיים שלנו יהיו מתוקים מדבש בלי קשיים ובעולם הזה המתיקות האמיתית היא התמסרות מלאה לקדוש ברוך הוא ועל ידי השליחות העצומה הזאת יהיה לנו את הכח לשאת את הקשיים שיש לנו בחיים
כל ארבעים ושניים המסעות נרמזות גם בפסוק "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא *בָם* אוֹדֶה יָהּ" כלומר שמתוך כך שכל אחד מאיתנו יעבור את כל ארבעים ושניים המסעות הוא יגיע אל השלמות ואז הוא גם יודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עבר כי בלי זה הוא לא היה מגיע את השלמות
כמובן שכמו שהמסעות מדברים לכל אדם ואדם באופן פרטי הם גם מדברים לכלל עם ישראל כאחד ראשי התיבות של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" הן האות א - רומזת על גלות אדום האות מ - רומזת על גלות מדי האות ב - רומזת על גלות בבל והאות י - רומזת על גלות יוון
הדבר הזה בא להראות לנו שבפרשה הזאת נרמזה על ההיסטוריה של עם ישראל עד הגאולה השלמה ומכאן נבין שהקדוש ברוך הוא היה ויהיה איתנו כל הזמן ושלכל סבל וקושי שהעם שלנו עבר במהלך כל הדורות בין אם זה השואה או האינקוויזיציה או הטבח שעברנו - הכל רשום וידוע לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהוא רשם את מסעות דור המדבר כי לכל דבר יש תכלית אלוקית עצומה
כל הייסורים והקשיים שלנו מצטרפים לחלק מתהליך התיקון של המציאות והקדוש ברוך הוא לא שוכח אף דמעה של כל יהודי ויהודי ומתמלא עלינו באהבה ורחמים אין סופיים
לפעמים כשנראה לנו שאנחנו בתוך קושי גדול אנחנו לא רואים איזו התקדמות עצומה צמחה ממנו ובשביל זה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבינו לכתוב בסיום כל המסעות סיכום של כל המסעות שבני ישראל עברו כדי להראות להם וגם כן לנו כיום את את ההתקדמות העצומה שצמחה ממנו
שבעזרת השם נזכה לחוות את המסעות האישיים והכלליים שלנו במיצוי הפוטנציאל שלהם במאה אחוז ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת מסעי כתוב "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" כלומר בפסוקים האלה והפסוקים הבאים מפורטים כל ארבעים ושניים המסעות שבני ישראל עשו מאז שיצאו מארץ מצרים
לכאורה זה קצת מוזר הרי אנחנו יודעים שהתורה היא לא סתם ספר סיפורים או ספר היסטוריה אז למה היא מפרטת את כל המסעות שעם ישראל עשה? מה העניין בזה?
אז באמת בספרים הקדושים כתוב שאותם ארבעים ושניים מסעות רומזים למצבי חיים שיש לכל יהודי ויהודי שלפעמים יש מקומות נוחים וטובים לנשמה ולפעמים גם להפך...
השם של כל מקום רומז על מצב החיים כלשהו לדוגמה "הַר שָׁפֶר" רומז על מצב מרומם שיש בו יופי ונעימות או "מָרָה" שרומז על מרירות וכך הלאה וממש ככה זה החיים שלנו לפעמים אנחנו "בַּחֲרָדָה" ולפעמים נעים לנו "בְּיָטְבָתָה" לפעמים למעלה "בְּהֹר הָהָר" ולפעמים למטה "בְּתָחַת" וכך הלאה
התורה מלמדת אותנו "לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה" כלומר שכל מסע ומסע שיש לנו בחיים בין אם הוא טוב ונעים ובין אם הוא קשה ומפחיד - הכל מאת הקדוש ברוך הוא שנמצא איתנו ומדריך אותנו כל הזמן עם השגחה אלוקית ופרטית ומתוך זה שאנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו גם ברגעים הקשים אנחנו צריכים להבין מה הסיבה שבשבילה אנחנו באותו מצב קשה ומה התפקיד שבשבילו הקדוש ברוך הוא שם דווקא אותנו בסיטואציה הזאת
לעומת זאת כשאדם לא כשאדם חושב שהקדוש ברוך הוא איתו רק במצבים הטובים אבל לא במצבים הקשים משם מגיע עיקר הקושי של האדם כי הוא מרגיש שהקושי שלו הוא חסר תכלית ואותו אדם ינסה לברוח למצב אחר ובעצם "יברח" מהקדוש ברוך הוא למרות שבאמת הקדוש ברוך הוא הוא זה ששם אותו שם למטרה אלוקית ברורה שממנה למרות כל הקושי - יצא רק טוב והאדם יתפתח וימצא את הכוחות הפנימיים שחבויים בו
נקודת המוצא לכל המסעות האלה צריכה להיות הידיעה שהעולם הזה הוא לא גן עדן אלא ירדנו לעולם הזה דווקא כדי לתקן את המציאות ורק על ידי הניסיונות הקשים לתקן את המציאות בסופו של דבר המציאות תגיע אל השלמות ובגלל זה אסור לנו לחשוב ולצפות שהחיים שלנו יהיו מתוקים מדבש בלי קשיים ובעולם הזה המתיקות האמיתית היא התמסרות מלאה לקדוש ברוך הוא ועל ידי השליחות העצומה הזאת יהיה לנו את הכח לשאת את הקשיים שיש לנו בחיים
כל ארבעים ושניים המסעות נרמזות גם בפסוק "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא *בָם* אוֹדֶה יָהּ" כלומר שמתוך כך שכל אחד מאיתנו יעבור את כל ארבעים ושניים המסעות הוא יגיע אל השלמות ואז הוא גם יודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עבר כי בלי זה הוא לא היה מגיע את השלמות
כמובן שכמו שהמסעות מדברים לכל אדם ואדם באופן פרטי הם גם מדברים לכלל עם ישראל כאחד ראשי התיבות של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" הן האות א - רומזת על גלות אדום האות מ - רומזת על גלות מדי האות ב - רומזת על גלות בבל והאות י - רומזת על גלות יוון
הדבר הזה בא להראות לנו שבפרשה הזאת נרמזה על ההיסטוריה של עם ישראל עד הגאולה השלמה ומכאן נבין שהקדוש ברוך הוא היה ויהיה איתנו כל הזמן ושלכל סבל וקושי שהעם שלנו עבר במהלך כל הדורות בין אם זה השואה או האינקוויזיציה או הטבח שעברנו - הכל רשום וידוע לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהוא רשם את מסעות דור המדבר כי לכל דבר יש תכלית אלוקית עצומה
כל הייסורים והקשיים שלנו מצטרפים לחלק מתהליך התיקון של המציאות והקדוש ברוך הוא לא שוכח אף דמעה של כל יהודי ויהודי ומתמלא עלינו באהבה ורחמים אין סופיים
לפעמים כשנראה לנו שאנחנו בתוך קושי גדול אנחנו לא רואים איזו התקדמות עצומה צמחה ממנו ובשביל זה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבינו לכתוב בסיום כל המסעות סיכום של כל המסעות שבני ישראל עברו כדי להראות להם וגם כן לנו כיום את את ההתקדמות העצומה שצמחה ממנו
שבעזרת השם נזכה לחוות את המסעות האישיים והכלליים שלנו במיצוי הפוטנציאל שלהם במאה אחוז ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
שואל השאלה:
יסס תודה
יסס תודה
בכיףףףף
מסופר על האדמו"ר הרש"ב ששאלו אותו פעם בעיניין הנהגה מסויימת - האם יש לה מקור בשולחן ערוך?
אדמו"ר הרש"ב ענה שאינו זוכר, אך בטוח ישנו מקור כיוון שחינך ולימד את גופו לעשות מה שצריך אך ורק עפ"י השולחן ערוך.
ראיתי מקום שפירשו ש"מטות מסעי" הכוונה כמו מטה- דבר יבש, ו'מסע', התרחקות מהקב"ה ולדעת שירידה לצורך עליה ..
אך הרבי מליובאוויטש מסביר ש'מטות', רומז לתקיפות והנחישות, כמטה שהוא קשה וחזק.
'מסעי' רומז לכללות עבודת האדם במשך ימי חייו, שצריכה להיות באופן של 'מסע', התעלות מחיל אל חיל.
מהפרשה שלנו אנחנו לומדים מסר בעבודת ה',
לא להיות במצב של "סטטי", אין דבר כזה אצל יהודי 'עצירה'. על יהודי לדעת שמצב סטטי מראה על ירידה איטית ומסוכנת.
כל יהודי, מקטן ועד גדול, *חייב* 'לנסוע' ולהתעלות תמיד בעבודתו.
'מסעי' דווקא בלשון רבים רומז לעליית הנפש והגוף, שניהם. גם את הגוף הגשמי יש לחנך ולזכך.
אדמו"ר הרש"ב ענה שאינו זוכר, אך בטוח ישנו מקור כיוון שחינך ולימד את גופו לעשות מה שצריך אך ורק עפ"י השולחן ערוך.
ראיתי מקום שפירשו ש"מטות מסעי" הכוונה כמו מטה- דבר יבש, ו'מסע', התרחקות מהקב"ה ולדעת שירידה לצורך עליה ..
אך הרבי מליובאוויטש מסביר ש'מטות', רומז לתקיפות והנחישות, כמטה שהוא קשה וחזק.
'מסעי' רומז לכללות עבודת האדם במשך ימי חייו, שצריכה להיות באופן של 'מסע', התעלות מחיל אל חיל.
מהפרשה שלנו אנחנו לומדים מסר בעבודת ה',
לא להיות במצב של "סטטי", אין דבר כזה אצל יהודי 'עצירה'. על יהודי לדעת שמצב סטטי מראה על ירידה איטית ומסוכנת.
כל יהודי, מקטן ועד גדול, *חייב* 'לנסוע' ולהתעלות תמיד בעבודתו.
'מסעי' דווקא בלשון רבים רומז לעליית הנפש והגוף, שניהם. גם את הגוף הגשמי יש לחנך ולזכך.
שואל השאלה:
מלכה תודה❤❤❤
מלכה תודה❤❤❤
איך אני אוהבת שאלות כאלה
הפרשה נפתחת בחובה לקיים נדר או שבועה, ובזכותם של אב לבטל נדר של בתו ושל בעל לבטל נדר של אשתו. הפרשה ממשיכה לספר על מלחמת מדין, בה אלף לוחמים מכל שבט הביסו את מדיין, הרגו את כל הגברים, הנשים והילדים, ולקחו לעצמם את הילדות, המקנה והרכוש. אלעזר הכהן מלמד את הלוחמים כיצד יש להכשיר את כלי הבישול שנלקחו בשלל. שלל המערכה, הכולל 32,000 ילדות, מתחלק בין הלוחמים, העם והמקדש. בני השבטים ראובן וגד, שברשותם מקנה רב, מבקשים לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי במקום במערבי. בתחילה משה מסרב אך לאחר שהם מתחייבים להיות חלוצים במלחמה לכיבוש עבר הירדן המערבי הוא מסכים.
על פי רוב, מצורפת פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלאחריה, פרשת מסעי (מטות־מסעי). רק בחלק מן השנים המעוברות (שנים מסוג השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה.
על פי רוב, מצורפת פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלאחריה, פרשת מסעי (מטות־מסעי). רק בחלק מן השנים המעוברות (שנים מסוג השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה.
צדיקהשלי
שואל השאלה:
^את בעצמך יא חסידית
^את בעצמך יא חסידית
בפרשת השבוע מסעי כי עם לא תצא למסע לאן תגיע
איך אני אוהבת שהשאלה הזאת תמיד מגיע לחמות כל סופ"ש
שבת שלום אחים ואחיות3>
שבת שלום אחים ואחיות3>