מותר להצתרפת בשבת? ששומרים שבת כאילו

להתנשק בשבת כאילו ? כן מותר ..

אם אתם נשואים אז כן

אם אתם לא נשואים, אסור באף יום בשבוע, כל שכן שבשבת לא..

אך ורק אם אתם נשואים והאישה לא בימי נידתה, מותר לכם..

שואל השאלה:
להתנשק בכללי מותר לקיים יחסי מין אם אנחנו לא נשואים אסור רק לא?

שואל השאלה:
זה רק למי ששומר נגיעה אבלל

^ לא, זה לכל יהודי. אם יש כאלה שהחליטו לא לשמור, זה לא אומר שזה הותר. הציוויים של אלוקים לא מתבטלים כי יש אנשים שהחליטו לא לשמור אותם. אז כל יהודי צריך לשמור נגיעה, כן.

לא, אסור לכל יהודי חייב לשמור נגיעה

לרווקים אסור אפילו נגיעה, זה חיוב מהתורה וזה יהרג ואל יעבור משום גילוי עריות

אם הוא לא בעלך אסור לחלוטין. איסור חמור בלי קשר לשבת

בטח

זה אסור מדין שמירת נגיעה, זו הלכה מהלכות נידה, אדם שלא שומר נגיעה אינו שומר נידה. ואף כתבו הנושאי כלים על שו"ע (כולם ללא יוצא מן הכלל, לפחות לא מאלו שאני ראיתי) שאף שאיסור זרע לבטלה נקרא ה'איסור החמור שבתורה', 'לאו דווקא' (זו הלשון שהם נקטו), ואם אדם יודע שעומד ליפול או בזרע לבטלה או באיסור נידה (או אשת איש), יעבור על האיסור שנקרא 'האיסור הכי חמור שבתורה' ולא יעבור על איסור נידה. (ואפשר לומר מסברא שזה מחמת שזל"ב הוא האיסור הכי חמור שאדם יכול לעשות לבדו, אך לגבי איסור שאדם עושה עם עוד אדם, אם אתה גורם לחטא של אגם נוסף בגלך היצר האישי שלך, זה חמור בהרבה. וכמו שמצינו החמרות גדולות אצל 'מסית לדבר עבירה' ש'אין מהפכים בזכותו' אפילו אם ניתן לומר שהוא זכאי בדין, אסור לזכות אותו בדין ןעוד כמה דברים קשים שנאמרו לגבי מסית, או בפשטות לגבי 'מחטיא את חברו'. ובאיסורין כמו עשת איש או נידה ושמירה נגיעה, שניהם מחטיאים זה את זה, שבלעדי חטא האחד, לא היה השני חוטא, אל זו רק סברא ולא ראיתיה כתובה, ןאני יכול לישוב בקלות על סברא אחרת שאשת איש ןנישה הם באיסורי עריות לרוב השיטות, ביניהם דעת הרב קארו מחבר השו"ע)

מחלוקת אם נידה היא איסור גילוי עריות או לא (וכדלעיל לרוב השיטות היא אכן איסור גילוי עריות), אבל זה לא משנה את היותה איסור דאורייתא (אם כי לגבי נגיעה מחלוקת אם זה איסור דאורייתא או דרבנן, עם כל זאת, זה לא משנה, שמצינו שאיסור דרבנן חמור אף מאיסור דאורייתא, אלא שבמקום שאדם יעבור על איסור דאורייתא או על דרבנן, חז"ל עצמם שקבעו את האיסור, אמרו שאם יש לפני האדם צלוקת דרכים בין איסור דאורייתא לדרבנן, יעבור כהוראת חכמים על האיסור מדרבנן. אך באמת איסור דרבנן חמור מאיסור דאורייתא).

ולגבי המתעקשים שיטענו שכל אדם עובר על איסור הלכתי כזה או אחר. וכי מחמת כן יעבור על איסור הלכתי נוסף?
ודעי, שכתב הח"ח לגבי 'בעל לשון הרע' שכתבו עליו חז"ל והרמב"ם ובעלי המוסר דברים קשים מנשוא, וכתב שם, שאדם המנסה שלא לדבר לשון הרע, אפילו אם הוא נופל באותה המידה שהיה נופל לו לא היה מנסה כלל, הרי שהוא לא 'בעל לשון הרע', שאינו עובר על לשון הרע בדרך קבע אלא הוא רק נופל ללשון הרע בארעי, וכשעוד היה שייך דין מומרים, זה היה הבדל מכריע בין אדם שהוא מומר לתיאבון לבין אדם שאינו מומר כלל. אלא שכיום בכל מקרה אין דין מומרים, משום שמומר הוא רק לאחר שהוכיחו אותו ואין אנו יודעים להוכיח, ואף אם הוכחנו אותו, לא הוכחנו אותו, לא קיימנו מצוות תוכחה אלא פעולת נביחה ועברנו על איסור 'ולא תישא עליו חטא' אם גם גרמנו לו לצער כלשהו, אפילו צערא דמילתא (באר מים חיים פתחי לאווין אות י"ד), ולכן דיו מומרים אינו שייך כיום. (ומשמע מהחזו"א שזה גם במומר להכעיס ולא רק במומר לתיאבון).

אך על כל פנים, ראי כמה חשוב שאדם אפילו רק ינסה לשמור על המצוות בכל כוחותיו, עד היכן מעלתו, שאין להשוות אפילו את גדול החוטאים שמנסה בכל כוחו שלא לחטוא ונופל בכל זאת, לאדם שאינו מנסה כלל.