כתבתי משהו ביומן לפני שנה בערך על מישהו שהייתי איתו בקטע ועכשיו אני קוראת את זה ולא בא לי לזרוק אבל אני עוברת דירה

שואל השאלה:
זה סיפור די לא נעים שהשאיר לי טראומה אבל עכשיו אני מרגישה שהתגברתי על זה.
תגידו לי מה אתם חושבים.
בוא נתחיל מלמה עשית לי טוב. אתה בעצם גרמת לי לתחושה מיוחדת שלא הרגשתי הרבה זמן ואולי אף פעם. להיות מחוזרת, נאהבת, סקסית. גרמת לי להרגיש שאני הגרסא הכי טובה של עצמי, שאני הבת הכי מגניבה, יפה, מוכשרת וסקסית שקיימת. זה היה כי פשוט הרעפת עליי מחמאות בלי סוף. אני חשבתי באמת ובתמים, שאני הכי טובה שלך. לא משנה כמה רמזים היו לי שכנראה שאתה חושב אותו הדבר על בנות אחרות, רק שאיתן אין לך סיכוי ואני מטרה קלה. היחסים שלי בזןגיות היו רופפים וישנים, ואני בדיוק באותה התקופה חיפשתי איזה משהו מרגש, שיגרום לי להרגיש שונה, כאילו לא כל יום חןזר על עצמן. ו-וואלה, לזה הצךחת לגרום. לא משנה כמה דגלים אדומים אני ראיתי, כמו שנגעת להיא בירך, אמרת שאתה "מבולבל אחרי פרידה" והתחלת עם בנות. אני רחמתי עליך קצת בגלל הפרידה. או שבעצם זה מה ששכנעתי את עצמי. שזאת הסיבה שאני באה לחבק אותך באמצע החזרה שלי. לגיטימי לגמרי, נכון? זה מה שניסינו לשכנע את עצמנו.
מעניין גם להסתכל על זה בנק. המבט שלך- בחורה שיש לך חבר (או שמה יש לומר ילדה, הרי זו לגמרי התנהגות של ילדה) נענית לחיזורים שלך, חופרת לך לשבת לאכול צהריים, ואיך אפשר שלא לנצל את העזרה בללמוד כדי להתקרב אליך.
והכל במטרה זדונית אחת- שבעצם אתה התחלת, ואני, מבלי לשים לב, נפלתי קורבן אליה. ולא, אני לא אומרת שתכננת מלכתחילה: "אוקיי יש את ההיא, זמרת יפה שפגשתי שם ולא שמה עליי, עכשיו יש לי הזדמנות לכבוש אותה בקסמיי- ואעשה הכל כדי להשיג את זה." לא. אני מודה שאני גם אשמה בסיפןר, בהחלט אשמה. קודם כל, אני התחלתי כת השיחה הראשונה איתך- כדי "לצרף אותך ךקבוצה" כשבינינו, ידעתי שזאת לא המטרה היחידה. רציתי להתקרב אליך. ולא ידעתי על איזה מפלצת אני נופלת. כמו ילדה קטנה שמתלהבת מסלב, התלהבתי ממך. שאלתי את וואטאבר "איפה הוא?" "הוא בקומה?" "הוא בשיעור?" והתעצבנתי שלא נפגשתי איתך עוד. מביך מעט, אבל זו רק ההתחלה של שרשרת פאדיחות. ואז כשפגשתי אותך, הייתי ככ נבוכה והסמקתי, בלעתי רוק. ואפילו לא חשבתי עליך שאתה הבן אדם הכי חתיך, גבוה או שרירי שראיתי מימי. יש מצב שאפילו די התאכזבתי. אבל הפנטזיה שבראש גוברת על המציאות. מיד התחלנו להיות "בסטיז", בהתחלה לא מאחורי הגב של חבר שלי. חיפשנו כל הזדמנות להפגש, התירוץ היה "לשבת צהריים", כי בשאר הזמן פשוט יותר מידי עסוק. ואז ישבנו הרבה בצהריים, בחלקם היינו לבד והיו פלירטוטים, ובחלקם השני היינו עם עןד אנשים והיינו צריכים "to keep it cool" שחס וחלילה לא ישימו לב לדבר המוזר שקורה בינינו. למרות שאני לא חושבת שזה עזר, ובדיעבד מביך אותי לחשוב כמה נראתי תלותית בך. למרות שלדעתי הרוב ידעו שיש לי חבר. מדהים איך ךא ידעתי, שכל זה יביא לשרשרת אירועים שממנה אין חזןר. "summer fling" אמנם, אבל כזה שמשאיר בך חןתם, ומשנה אותך יאת צורת החשיבה שלך לגבי בנים ומערכות יחסים. הקורס המשיך, ויום אחר יום באתי בציפייה לדבר אחד: להרשים אותך. טןב, ואולי קצת להשתפר בקורס. אבל כל יום לבשתי אאוטפיט יותר יפה וסקסי מהקודם, ניסיתי להיות יותר שנונה ומגניבה, מה שלא עבד הרבה פעמים. למרןת שהנוכחות שלך והעןבדה שיש לי מישהו להרשים דווקא מאוד עזרה לי מכל מיני בחינות. זה עזר לי לשפר ביצועים בקורס, וזה עזר לתחושת הבטחון שלי. כשהייתי לידך וליד עוד אנשים אחרים, תמיד ניסיתי להרשים אקסטרה, ממש כמו טינייג'רים, למרות שאני כבר מזמן לא כזאת. ולמה היה חשוב לי להיות ככ מרשימה ומגניבה לידך? כדי שתרצה להיות ידיד שלי/בקטע שלי/מה שזה לא יהיה שרציתי ממך בתקופה הזאת, ומה לעזאזל כבר רציתי ממך?? זו השאלה שאני לא יכולה לענות עליה. רציתי שתהיה בקטע שלי, למרות שיש לי חבר? מה בעצם עבר לי במוח באותו הזמן? אוקיי, הגיוני שגם בזוגיות רואים מישהו חדש וחושבים שהוא נחמד וחתיך. אבל מה ציפיתי שיקרה? יכול להיות שמההתחלה חזיתי את העתיד- שאעזוב את החבר כדי להיות איתו? עם בן אדם שאני מכירה בקושי שבוע/שבועיים? זה הכי מביך. כמה זלזלתי בך, אמרתי שאתה וומנייזר ושאתה עושה את הטריקים שלך לכל הבנות- שואל אותן לשלומן, מחמיא להן, מצחיק אותן... ובסוף השטיקים האלה עבדו עליי. עליי- שחשבתי שיש לי את האופי הכי חזק תמיד. שלא הבנתי איך יש בנות שאשכרה נופלות בפח לגברים האלה הוומנייזרים, ובסוף מצאתי את עצמי אחת מהן. זה לא פייר. מגיע לי ככ הרבה יותר מזה. אבל זה כבר נושא אחר.
עבר עוד יום שבו ההתמכרות אליך ולקפה שאתה קונה לי הלכה וגדלה. יכול להיות שהקפה היה תירוץ? "אוקיי, הוא קנה לי קפה, עכשיו אני מרגישה חייבת לו"? או שבאמת היה כיף? אולי זה לא סותר, אבל מה שבטוח שזה לא הצדיק את כל הבדיחות הסוטות שסיפרת שהביכו אותי ולא ידעתי איך לענות עליהן, ולא משנה כמה פעמים ביקשתי ממך להפסיק איתן, לא הפסקת. וגם להחמיא לי. אבל זה היה לי נחמד ממש, למרות שמביך.
הכי שנאתי שדיברת על בנות אחרות איתי. ומה יכולתי לןמר? יום אחד כשדיברת על האקסית שלך פשוט קמתי והלכתי. תירצתי שזה כי שמעתי עליה יותר מידי ואתה חופר, מה שבאמת נכון, אבל זה לא היה רק בגלל זה כמו שאמרתי. זה באמת הוציא אותי מביכה רצח- נפגעת מזה שהידיד מספר על האקסית שלו (אמנם בפעם המליון) ופשוט עוזבת את השיחה והישיבה בקפה עם עוד שתי בנות- ופשוט הולכת. ואז אתה צריך ללכת אחרי ו"להרגיע אותי", לשאול אותי למה הלכתי ואם הכל בסדר. ובתגובה אני אומרת שכן, אבל לא יכולה יותר לשמוע את המילה "אקסית". לא חשוד בכלל. מה אנחנו סדרת טלוויזיה או סרט? יותר מידי דברים מרגישים ככה, ויותר מידי סדרות או סרטים שראיתי הרגישו לי כמו הסיפור הזה, שאני כבר ממזמן לא מרגישה מיוחדת...

תשמרי, יומנים זה משהו שיום אחד תקראי ותצחקי

די סליחה שאין לי כוח לקרוא את זהה אבל פשןט תשמרי איתך זה לא יקח לך מקום :)

שואל השאלה:
בטעות שלחתי גרסא מוזרה ששינו לי בה מלא מילים.. מנסה שוב

בוא נתחיל מלמה עשית לי טוב. אתה בעצם גרמת לי לתחושה מיוחדת שלא הרגשתי הרבה זמן ואולי אף פעם. להיות מחוזרת, נאהבת, סקסית. גרמת לי להרגיש שאני הגרסא הכי טובה של עצמי, שאני הבת הכי מגניבה, יפה, מוכשרת וסקסית שקיימת. זה היה כי פשוט הרעפת עליי מחמאות בלי סוף. אני חשבתי באמת ובתמים, שאני הכי טובה שלך. לא משנה כמה רמזים היו לי שכנראה שאתה חושב אותו הדבר על בנות אחרות, רק שאיתן אין לך סיכוי ואני מטרה קלה. היחסים שלי בזןגיות היו רופפים וישנים, ואני בדיוק באותה התקופה חיפשתי איזה משהו מרגש, שיגרום לי להרגיש שונה, כאילו לא כל יום חןזר על עצמן. ו-וואלה, לזה הצךחת לגרום. לא משנה כמה דגלים אדומים אני ראיתי, כמו שנגעת להיא בירך, אמרת שאתה "מבולבל אחרי פרידה" והתחלת עם בנות. אני רחמתי עליך קצת בגלל הפרידה. או שבעצם זה מה ששכנעתי את עצמי. שזאת הסיבה שאני באה לחבק אותך באמצע החזרה שלי. לגיטימי לגמרי, נכון? זה מה שניסינו לשכנע את עצמנו.
מעניין גם להסתכל על זה בנק. המבט שלך- בחורה שיש לך חבר (או שמה יש לומר ילדה, הרי זו לגמרי התנהגות של ילדה) נענית לחיזורים שלך, חופרת לך לשבת לאכול צהריים, ואיך אפשר שלא לנצל את העזרה בללמוד כדי להתקרב אליך.
והכל במטרה זדונית אחת- שבעצם אתה התחלת, ואני, מבלי לשים לב, נפלתי קורבן אליה. ולא, אני לא אומרת שתכננת מלכתחילה: "אוקיי יש את ההיא, זמרת יפה שפגשתי שם ולא שמה עליי, עכשיו יש לי הזדמנות לכבוש אותה בקסמיי- ואעשה הכל כדי להשיג את זה." לא. אני מודה שאני גם אשמה בסיפןר, בהחלט אשמה. קודם כל, אני התחלתי כת השיחה הראשונה איתך- כדי "לצרף אותך ךקבוצה" כשבינינו, ידעתי שזאת לא המטרה היחידה. רציתי להתקרב אליך. ולא ידעתי על איזה מפלצת אני נופלת. כמו ילדה קטנה שמתלהבת מסלב, התלהבתי ממך. שאלתי את וואטאבר "איפה הוא?" "הוא בקומה?" "הוא בשיעור?" והתעצבנתי שלא נפגשתי איתך עוד. מביך מעט, אבל זו רק ההתחלה של שרשרת פאדיחות. ואז כשפגשתי אותך, הייתי ככ נבוכה והסמקתי, בלעתי רוק. ואפילו לא חשבתי עליך שאתה הבן אדם הכי חתיך, גבוה או שרירי שראיתי מימי. יש מצב שאפילו די התאכזבתי. אבל הפנטזיה שבראש גוברת על המציאות. מיד התחלנו להיות "בסטיז", בהתחלה לא מאחורי הגב של חבר שלי. חיפשנו כל הזדמנות להפגש, התירוץ היה "לשבת צהריים", כי בשאר הזמן פשוט יותר מידי עסוק. ואז ישבנו הרבה בצהריים, בחלקם היינו לבד והיו פלירטוטים, ובחלקם השני היינו עם עןד אנשים והיינו צריכים "to keep it cool" שחס וחלילה לא ישימו לב לדבר המוזר שקורה בינינו. למרות שאני לא חושבת שזה עזר, ובדיעבד מביך אותי לחשוב כמה נראתי תלותית בך. למרות שלדעתי הרוב ידעו שיש לי חבר. מדהים איך ךא ידעתי, שכל זה יביא לשרשרת אירועים שממנה אין חזןר. "summer fling" אמנם, אבל כזה שמשאיר בך חןתם, ומשנה אותך יאת צורת החשיבה שלך לגבי בנים ומערכות יחסים. הקורס המשיך, ויום אחר יום באתי בציפייה לדבר אחד: להרשים אותך. טןב, ואולי קצת להשתפר בקורס. אבל כל יום לבשתי אאוטפיט יותר יפה וסקסי מהקודם, ניסיתי להיות יותר שנונה ומגניבה, מה שלא עבד הרבה פעמים. למרןת שהנוכחות שלך והעןבדה שיש לי מישהו להרשים דווקא מאוד עזרה לי מכל מיני בחינות. זה עזר לי לשפר ביצועים בקורס, וזה עזר לתחושת הבטחון שלי. כשהייתי לידך וליד עוד אנשים אחרים, תמיד ניסיתי להרשים אקסטרה, ממש כמו טינייג'רים, למרות שאני כבר מזמן לא כזאת. ולמה היה חשוב לי להיות ככ מרשימה ומגניבה לידך? כדי שתרצה להיות ידיד שלי/בקטע שלי/מה שזה לא יהיה שרציתי ממך בתקופה הזאת, ומה לעזאזל כבר רציתי ממך?? זו השאלה שאני לא יכולה לענות עליה. רציתי שתהיה בקטע שלי, למרות שיש לי חבר? מה בעצם עבר לי במוח באותו הזמן? אוקיי, הגיוני שגם בזוגיות רואים מישהו חדש וחושבים שהוא נחמד וחתיך. אבל מה ציפיתי שיקרה? יכול להיות שמההתחלה חזיתי את העתיד- שאעזוב את החבר כדי להיות איתו? עם בן אדם שאני מכירה בקושי שבוע/שבועיים? זה הכי מביך. כמה זלזלתי בך, אמרתי שאתה וומנייזר ושאתה עושה את הטריקים שלך לכל הבנות- שואל אותן לשלומן, מחמיא להן, מצחיק אותן... ובסוף השטיקים האלה עבדו עליי. עליי- שחשבתי שיש לי את האופי הכי חזק תמיד. שלא הבנתי איך יש בנות שאשכרה נופלות בפח לגברים האלה הוומנייזרים, ובסוף מצאתי את עצמי אחת מהן. זה לא פייר. מגיע לי ככ הרבה יותר מזה. אבל זה כבר נושא אחר.
עבר עוד יום שבו ההתמכרות אליך ולקפה שאתה קונה לי הלכה וגדלה. יכול להיות שהקפה היה תירוץ? "אוקיי, הוא קנה לי קפה, עכשיו אני מרגישה חייבת לו"? או שבאמת היה כיף? אולי זה לא סותר, אבל מה שבטוח שזה לא הצדיק את כל הבדיחות הסוטות שסיפרת שהביכו אותי ולא ידעתי איך לענות עליהן, ולא משנה כמה פעמים ביקשתי ממך להפסיק איתן, לא הפסקת. וגם להחמיא לי. אבל זה היה לי נחמד ממש, למרות שמביך.
הכי שנאתי שדיברת על בנות אחרות איתי. ומה יכולתי לןמר? יום אחד כשדיברת על האקסית שלך פשוט קמתי והלכתי. תירצתי שזה כי שמעתי עליה יותר מידי ואתה חופר, מה שבאמת נכון, אבל זה לא היה רק בגלל זה כמו שאמרתי. זה באמת הוציא אותי מביכה רצח- נפגעת מזה שהידיד מספר על האקסית שלו (אמנם בפעם המליון) ופשוט עוזבת את השיחה והישיבה בקפה עם עוד שתי בנות- ופשוט הולכת. ואז אתה צריך ללכת אחרי ו"להרגיע אותי", לשאול אותי למה הלכתי ואם הכל בסדר. ובתגובה אני אומרת שכן, אבל לא יכולה יותר לשמוע את המילה "אקסית". לא חשוד בכלל. מה אנחנו סדרת טלוויזיה או סרט? יותר מידי דברים מרגישים ככה, ויותר מידי סדרות או סרטים שראיתי הרגישו לי כמו הסיפור הזה, שאני כבר ממזמן לא מרגישה מיוחדת...

שואל השאלה:
אוקיי משום מה הטקסט משתנה לי כשאני שולחת.. ממש מוזר

שואל השאלה:
*משתנה
יואן גם את זה זה שינה מה הקטע

לא נוראא לפי מה שקראתי ממש כדאי לך לשמור

שואל השאלה:
לא אבל אני לא רוצה שמישהו יראה את זה בטעות