פריקה... לא חייבת להתעלם

אני צריכה לחזור היום לעבודה
ופשוט באלי לבכות!! אני נשבעת שהצבעים סביבי איבדו זוהר. הכל בגווני אפור :(

הייתי בבית. חולה יומיים- ונהנתי מכול רגע
נחתי אכלתי ראיתי את המשפחה שלי (אני לא נשואה)
אבל עכשיו תמו אני חוזרת לעבודה ואני ממש על סף בכי אני כולכך עצובה על עצם העובדה הזאת

זה לא שלא טוב לי בעבודה.
תאמינו לי אם הייתי סובלת מידיי הייתי בורחת משם
אבל
יש שם מישהיא בעבודה שהיינו פעם חברות ועכשיו זה פשוט עצוב. אנחנו מנסות להציך את מה שנשאר מהחברות שלנו וזה לא הולך ואנחנו לא מוותרות כי זאת חברות של שניים!- וזה גם יהיה מוזר פשוט לא?

נמאס לי מהכעסים שלה.
נמאס לי מצעקות של אנשים
נמאס לי לקחת אחריות על טעויות
נמאס לי לומר - אני יברר את זה ואחזור אליך
נמאס לי!
אני רוצה לעשות את העבודה שלי מבלי כול זה

אוף אני פ@קינג בוכה עכשיו :(