מרגיש תקוע בחיים, אשמח להקשיב מחברה אם ניסיון רב בחיים

אהלן עליתי לארץ בגיל 9 מאוקראינה בן 18 ו8 חודש נכון להיום. קיבלתי פתור מצבא, אני מרגיש כאילו כבר התחלתי את החיים ה"בוגרים" שלי ואני גם רציתי שזה יקרה מגיל 14 בערך.
כל מי שעוד נשאר איתי בקשר בצבא ואני בודד לגמרי היחסיים אם הורים מזעזעים לא מצליח להתחבר לאמא שלי לאחר שהיא מתנהגת בצורה ילדותית מאוד ואם כל הכבוד לנסיונה שהיא רכשה במהלך חייה אני לא מרגיש שהיא באמת יכולה לעזור לי ואני לא מאשים אותה בזה, אבי החורג מתייחס אללי בתור בדיחה וכל מה שהוא עושה זה מבקש עזרה ממני ובתמורה הוא עוזר לי לפרק זמן מאוד קצר ושוב חוזר להתנהג אללי כאילו אני הליצן הפרטי שלו דוגמאות הן: גורם לי לחוסר ביטחון בכך שמספר דברים אישיים לחברתו בזמן שאומר שאין לו חברים, צוחק אללי מאחורי הגב ומול הפנים אם אנשים אחרים ובאיזה שהוא מושג אפשר לומר משפיל אותי מולם בנוסף לכל זה גורם לי להרגשה שהבית בו אני חיי אני לא חלק ממנו ושהוא שלו והרבה פעמיים מאשים אותי בדברים שאני לא עשיתי כי פשוט אין לו על מי להוציא את זה חוץ אז הוא מנצל אותי כי הרי הוא עשה בשבילי כל כך הרבה שאני חייב זו ההרגשה שהוא נותן לי לחוות, שלא תבינו אותי הוא לא בן אדם רע ההפך יש לו מה שנקרא לב זהב והוא סופר נאמן ברמות קיצוניות אבל הדיבור שלו וההתנהגות שלו אחרי שנמצאים איתו הרבה זמן זמן לגרום לך לשנוא אותו ולא לרצות להיות לידו יותר כל מה שמעניין אותו זה צחוקים.

עכשיו אני אספר את החלק שבאמת קשה בו אני חולם לעזוב את הבית הזה "שבעל שם אמא שלי רכש" ולהתחיל לגור לבד לגמרי כי הקושי הוא בילתי מתואר כמות הריבים והצעקות מצידו וגם מצד הבת שלו (אחותי החורגת) כבר עברו את כל הגבול הסבלנות שלי שיש לי.

אני חולם להרוויח כסף כדי שאוכל לגור כמו מלך לבד ולהחזיר לאמא שלי וכל הצד של המשפחה שלה טובה על כך שגידלו אותי בלי אבי הביולוגי שלצערי נפטרת מתאונת דרכים כאשר נירדם בזמן הנהיגה.

אני עבדתי לא מעט אך הסכומים שסגרתי הם לא מספיקים לי.

אם קראתם עד לפה רציתי להודות לכם שאתם הגדשתם את הפוסט הזה לי.
יותר מאשמח לשמוע את העצות שלכם ;)