אתם בעד המתת חסד בישראל??

אם הוא סובל וזה מה שהוא מעדיף אז כן

כן. כאשר אדם סובל והסיכויים להחזיק אותו בחיים במצב יותר טוב הם קלושים, אני ממש בעד המתת חסד (בהסכם האדם הסובל/אפוטרופוס)

כן
להשאיר בן אדם סובל כל כך ושגם הוא גם המשפחה שלו רוצים זה פשוט התעללות באמת
כאילו הם מעדיפים בכוח שהוא התאבד
ברגע שזה בהסכמה מלאה מכמה צדדים לדעתי לגמרי לגיטימי לעשות את זה

לא, זה איסור תורה אפילו לגויים.

"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט, ה).

רש"י
"ואך את דמכם" - אף ע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו

"לנפשותיכם" - אף החונק עצמו אע"פ שלא יצא ממנו דם

"מיד כל חיה" - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן שנאמר (תהלים מט) נמשל כבהמות נדמו לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות

"ומיד האדם" - מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש

"מיד איש אחיו" - מיד שהוא אוהב לו כאח, והרגו שוגג - אני אדרוש אם לא יגלה, ויבקש על עונו לימחל, שאף השוגג צריך כפרה. ואם אין עדים לחייבו גלות, והוא אינו נכנע - הקדוש ברוך הוא דורש ממנו כמו שדרשו רבותינו "והאלהים אנה לידו" במסכת מכות: הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו'


אם אתם אומרים שזה יגאל את האדם מן הסבל, אז אומרת המשנה: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, [ועל כרחך אתה נולד], ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" (אבות, פרק ד, משנה כב).

אביא כמה הלכות מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך":

"הגוסס (פירוש, המעלה לחה בגרונו מפני צרות החזה, וזה יקרה סמוך למיתה, ולשון גוסס הוא מלשון מגיס בקדרה, שהלחה מתהפכת בגרונו, כמו המגיס בקדרה) (תוספות יום טוב, פרק קמא דעירובין) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור לגע בו, שכל הנוגע בו, הרי זה שופך דמים. למה הדבר דומה. לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם, מיד נכבה. ואף-על-פי שהוא גוסס זמן ארך ויש צער גדול לו ולקרוביו, מכל מקום אסור לגרם שימות מהרה, כגון להשמיט הכר והכסת מתחתיו, מחמת שאומרים, שיש נוצות מקצת עופות שגורמים לעכב את המיתה, או לשום מפתחות בית-הכנסת תחת ראשו, כל זה אסור. אבל אם יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש, כגון קול דופק וכיוצא בזה, מתר להסירו, דאין בזה מעשה, אלא שמסיר את המונע ואינו נוגע בו" (קיצור שוחן ערוך, סימן קצד, סעיף א).

דינו של מאבד את עצמו לדעת:
"המאבד עצמו לדעת - הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר, "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש". ובשביל יחיד, נברא העולם. וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר. לא קורעין ולא מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו. אבל קוברין אותו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר, כל שהוא משום כבוד החיים עושין לו (ולעניין אמירת קדיש, עיין בחתם סופר יורה דעה סימן שכו, ואמרי אש סימן קכב. ועיין תשובות רד"ך בית ל)" (קיצור שולחן ערוך, סימן רא, סעיף א).

שואל השאלה:
אנונימי
תדבר איתי בבקשה בלי מגילה ארוכה ובמילים שלך

לא

אמן!