38 תשובות
שואל השאלה:
^^ נראה לי זה העצה הכי טובה ששמעתי ממישהו מסטיפס .
אנונימית
נשמע קשה ובכלל לא קל אני יכול קצת להבין אני גם ככה קצת ניסית ללכת לטיפול יש גם טיפולים לדברים כאלה לדעתי וכן זה קשהנואני בטוח שזה יבוא
שואל השאלה:
אני באמת מתאמצת להיות חברותית בעבודה עם שאר העובדות אבל זה לא מתפתח לחברות זה פשוט שיחות קצרות כל פעם על לקוחות מצחיקים או סתם על איפור .
ואני בטוחה שהן לא אוהבות אותי בחזרה כי יש בי משהו לא אותנטי
אנונימית
אני ככה 7 שנים ברוכה הבאה
ולא אין לי בעיות
אנונימית
היי מכיר את ההרגשה בעיקר מזה שאת שמה גם אנונימית כי לשאול את השאלה זה פדיחה קצת אבל הכל בסדר חחח אין לך לא אוטיזם ולא בעיה שכלית (לא שזה רע!)
אני אספר לך משהו שאת כבר יודעת,
לא כזה קל להכיר חברים אמיתיים, או סתם אנשים לבלות איתם
באתרי אינטרנט הם מטרידים וברחוב הרבה גברים כבר מפחדים להתחיל עם בחורות
בנוגע לבן זוג וחברים וכאלה אני יודע שכל הזמן אומרים שיגיע הזמן הנכון את תמצאי אבל אם להיות אמיתי איתך זה לא באמת נכון, אם לא תחפשי בנרות כנראה שאת תישארי חסרת חברים
בגלל זה צריך ליזום, לדבר, לחייך לא להתבייש אנחנו חיים פעם אחת
אם מישהו/י נשמעים לך אחלה, אהלן מה קורה אתה נשמע אחלה בחור לדבר איתו
אין יותר מידי ממה להתבייש
מ ק ס י מ ו ם, לא עבד. קורה
אם תשאלי את אמא שלך גם היא לא הכירה ישר את אבא שלך וככה זה, טועים ולומדים
בסך הכל מה שאני מנסה להגיד שהכל טוב, עדיין לא מאוחר מידי ואת אפילו לא בת 18 אז בכלל הכל טוב
מכירה את ההרגשה, הייתי שם.
שנים רבות הייתי בלי חברים וגם כשכן היה לי זה היה חברים של להתראות מידי פעם בהפסקות ולא ממש מעבר.
האם את מרגישה שאת רוצה לשנות את זה? אם את מרגישה, את יכולה.
אל תדברי על עצמך רע ואל תקראי לעצמך "פגומה", להוריד מעצמך לא יעזור לך במצב בו את נמצאת. את לא פגומה אלא עדיין לא מצאת את האנשים שגורמים לך אושר ונחת, זה בא עם הזמן.

לי אישית עבודה מאוד עזרה ליצור קשרים חדשים, את לא מרגישה שזה עוזר לך?
אל תחששי לגשת לאנשים בעיקר בעבודה(מדברת על עובדים), סך הכל כןלכם חווים שם את אותו הדבר ויכולים להיות אחלה של נושאי שיחה בנוגע לעבודה "וואו הבחור הזה..." , "אפשר עזרה עם ה..." כל דבק שיתן איזה שיחה קטנה, גם אם היא ללא פואנטה ממש.. זה ירגיל אותך לשיחות יום יומיות, תאמיני לי.

בבית ספר אני ממליתה להתחבר ליחדים שנראים לך באןתו וויב שלך כי פשוט תרגישי יותר בנוח. אם את ילדה שקטנ יותר ועם מעט חברים, תלכי לילדים שיותר בצד.
את יושבת ליד מישהו? תנסי להציע לו לעבוד יחד עם משהו שנתנו בכיתה..
כן, זה מביך בהתחלה בהחלט אבל זה פשוט יבוא לך עם הזמן ועם הזמן תרגישי יותר בנוח.
אל תפחדי מדחייה, סך הכל את ניסית להתחבר והם שללו את זה - הם הבעיה, ממש לא את.

מרגישה אותך וכאן בשבילך אם בא לך לדבר(:
שואל השאלה:
^^ מה שתגיד..
זה תלוי בהרבה גורמים , זה שיש צבא לא אומר שכל המתגייסים מצליחים להשתלב .
אותו דבר אמרו לי על תיכון.
אנונימית
תקשיבי קחי את עצמך צאי למסיבה תכירי אנשים טובים עוד שניה צבא ןהכל מסתדר
09~
זה שאין לך חברים לא אומר שיש לך אוטיזם
אל תדאג החברים הנכונים יבואו עם הזמן
זה הכל עניין של ביטחון עצמי ושאת משדרת לעולם אני אומרת לך את זה מנסיון
שימי זין תמצאי לך בנאדם שנים שאת מתחברת וזהו לא צריך יותר מזה מי שלא רוצה ביי
09~
כשגדלים מבינים שלפעמים אין דבר כזה חברים.
כשמוחקים את המילה הזאת "חבר/ה" מהלקסיקון, אז זה משתנה.
פתאום יש אנשים שאפשר לצאת איתם,
פתאום יש אנשים שאפשר לדבר איתם או לשתף אותם בדברים. בלי לחץ, נטו בשבילך. והנה, פתאום את לא מודאגת מכך שאת לא משיגה "חברים", כי "חברים" בסך הכל באים והולכים ברוב המקרים, ואנשים שבאמת חברים שלך הם הרי גם סך הכל אנשים שיש לך המון במשותף איתם ושאת מסתדרת איתם טוב.
אז תתחילי להכיר אנשים
מוזמנת לשלוח פרטי אם באלך לדבר:)
מי צריך חברים כשיש סטיפס
אני מבינה אותך ומחזקת אותך קודם כל,
ואני לא חושבת שיש לך ממש בעיה את פשוט צריכה לעבוד על עצמך, שזה אומר לפחות פעם ביום בבית ספר או בעבודה לפתח שיחה עם מישהו על כל נושא שבא לך, להיות עם חיוך על הפנים ופה ושם לטפח את עצמך
אנונימית
אני מרגיש בדיוק אותו דבר. כל מה שכתבת בול.
(חוץ מהחלק של החדר כושר, אבל זה מתחלף בסיטואציות חברתיות אחרות)
אנונימי
אמלה זה מרגיש שאני כתבתי את זה
אני אומרת לעצמי לא לוותר ולהמשיך ללכת לעבודה עד שבסוף אני אצליח
המיינדסט הזה עוזר
אנונימי
אני מצטערת ממש שאת חווה את זה
לצערי אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה שנים היתי באותו מצב כמוך
ובסופו של דבר כל אחד מוצא את המקום שלו
תתנחמי בזה שהשנה נגמרה, ועכשיו יש לך רצת סמן לעצמך ולחשוב על איך אפשר לשנות את המצב
בסהכ נשארה לך שנה אחת, ואולי זה הזדמנות טובה להכיר במסגרות אחרות
לכל אחד יש תקופות כאלו ואם לא בתיכון אז בצבא או בעבודה או בהמשל החיים
תבלי עם עצמך ואל תדאגי, יהיה בסדר בסוף
מוזמנת לדבר איתי אם תרצי, אני אשמח להכיר אותך ולנסות לעזור יותר
אני מסכים ומחזק כל מילה שהיא אמרה^
אין לך שום בעייה הכל מלמעלה אולי דרושה לך קצת עבודה פנימית ולאהוב יותר את עצמך אבל את מושלמת והורסת ואני הייתי שמחה לדעת מי את ומה את החיים מלווים באנשים קשים ואולי את לא בתבנית המשעממת של אנשים שמשתלבים בתוך כל מעגל חברתי, אולי את מעבר וזה מקשה, קשה להיות מיוחד, קשה להיות מעניין, קשה להיות את, לא אתווכח איתך על זה, רק אבטיח לך שבסוף זה משתלם. בהצלחה יפיופית, את תמצאי בסוף את המקום שלך, כולם בסוף מוצאים ❤
אני גם ככה מכיתה ז ואני עולה ל-ט עצוב לי שאת עוברת את זה עד כיתה יב אני מקווה שהצב שלי ושלך ויסתדר מתי שהוא
אנונימית
אני בדיוק כמוך
לא הצלחתי פשוט להתחבר כמעט לאף אחד מהיסודי.. את לא לבד
אנונימי
נשבעת לך שאני באותו מצב ,ביום בהיר אחד בחיים הנה אני בת 21 ונפל לי אלף פעם האסימון שלא תיקשרתי עם אנשים 7 שנים ולא נשמתי ליד גבר אף פעם.פשוט כאילו חייתי ללא מודעות ,אני לא יודעת איך דבר כזה קרה ואיך הגעתי למצב הזה.שאני חושבת על זה אני משתגעת כי זה מטורף

הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך מניסיון אני יצאתי מהצבא ,אל תוציאי פטור ,תתגייסי גם אם יהיה לך חרא בטירונות ,תני ניסיון בסדיר ואם צריך תעשי הכל כדי לעבור בסיס,פשוט תנסי הכל עד הניסיון האחרון חוץ מלצאת מהצבא.

אני מתחרטת שלא עשיתי צבא בגלל המסגרת החברתית ותאמיני לי עדיף להיות בצבא מאשר לעבוד באיזה עבודה מסריחה שגם מי ישמע תקבלי 1000 2000 שקל יותר,אבל אנשים ירימו לך גבה שלא עשית צבא ועדיין תמשיכי לחיות בלופ של ללא חברים ..

אנשים כמונו זקוקים למסגרת החברתית הזאת . כי אחריה יהיה לך בלתי אפשרי כמוני להכיר אנשים מאפס ניסיון ומאפס מסגרות .
אנונימית
אני כל כך מבינה אותך וחוויתי ואני עדיין חווה את זה
אני רוצה להגיד לך שהרבה אנשים בעולם ובמיוחד בגיל ההתבגרות מרגישים את התחושה הזאת של בדידות ושונות
גם אם את רואה אנשים שנראים מלאים בחברים ושמחים כל הזמן, הם לא בהכרח מרגישים מוקפים ושייכים.
זה לא אומר שיש משהו לא בסדר איתך, יכול להיות שאת פשוט מיוחדת, או שיש לך סטנדרטים גבוהים ואת לא שמה לב, או אולי את בוגרת לגילך ובני גילך לא תואמים את צורת ההסתכלות והחשיבה שלך.
אני לא אומרת שהתיאוריה שלך של אוטיזם בהכרח לא נכונה אבל אל תקפצי לזה ישר, קודם כל תדעי שמה שאת מרגישה הוא לגמרי נורמלי.
תשאלי את עצמך את השאלה אם אי פעם הסתכלת על מישהו ורצית אותו בתור ידיד או חבר, עשית משהו כדי להשיג את זה? אם לא עשית וישבת ושתקת אז ברור שלא יתפתח כלום
ואם עשית ולא הלך אז תנסי עוד פעם, תחפשי סרטונים ביוטיוב על איך לגשת לאנשים ולפתח שיחות, או תקראי ספרים כאלו.
באמת שאם יש מישהו שאת רוצה להתיידד איתו אין סיבה שלא תצליחי, גם אם קשה לך או את מגמגמת קצת, תהי בטוחה בעצמך שלא משנה מה קורה עדיין יש לך את עצמך, וזה יבוא.
בהצלחה
אולי במקום לבכות צאי לבחוץ ותכירי אנשים
אנונימי
כל האנשים שאמרו שהם ככה אני ליטרלי פשוט רוצה לפתוח קבוצה של כולנו lmao
בדיסקורד או משהו
מי שרוצה שישלח לי הודעה בפרטי או משהו, אם יהיו כמה אני אפתח. זה יכול להיות אשכרה שימושי.. אולי? לא יודע. אבל לא חושב שיזיק.
אני אהיה חברה שלך
כאילו אני עכשיו סיימתי יב אין לנו מלא הפרשי גילאים
את יכולה לדבר איתי בפרטי אם את רוצה
אם את רוצה אין לי בעיה לדבר בפרטי
ואו היה לי גם תקופה כזאת של 4 שנים שהייתי מנודה חברתית וכולם שנאו אותי בגלל מי שאני ובגלל הנראות שלי

ויש איזה שיר כזה ששמים בקליפ תמונות בת מיצוה, שגורם לי פשוט להתחיל קצת לבכות והלב שלי פשוט פועם חזק ויש לי צמרמורות שמשמעים אותו

כי השמיעו אותו מלא מלא מלא פעמיל בתקופה הזאת שהייתי מנודה חברתית עצובה ובקיצר בלי חיים

וזה גורם לי להרגיש חלשה , אני בכללי לא בוכה מכלום מפרדות מהחרבה הכי טובה שטסה לחול, סרטי שואה לא בכיתי מהשבעה באוקטובר לא בכיתי מהטיול לפולין לא בכיתי פשוט מכלום ואני באמת עצובה מאוד אבל פשוט הגוף לא בוכה ולא מגיב לזה,

ולמרות שזה היה ליפני יותר מ6 שנים אני עדיין מרגישה את זה כול פעם מחדש גם שאני רושמת את זה עכשיו יש לי צמרמורת בגוף,

אני חושבת שהדבר הזה שחויתי זה טראומה בלב וזה משהוא שאני לא ישכח אותו בחיים ,ומה שהרגשתי זה הרגשה כול כך כואבת שאי אפשר להסביר במילים ,מה שעברתי זה מין סוג של חרם שאני עושה עם עצמי ,וככול שעבר הזמן של הבדידות שליככה ניהייתי מנודה ומנדוה יותר מהסביבה, ואני תירצתי לעצמי שאני לא צריכה חברות ושאני יכולה להסתדר לבד בחיים

לא יודעת אם זה קשור לשאלה אבל הייתי חייבת לפרוק

וגם אני לפעמים מגמגמת אבל אני יודעת להוציא את עצמי היום ממצבים של גמגום כדי שהסיטואציה של מי שאני מדברת איתה לא תיהי מוזרה
אנונימית
מכיר את ההרגשה את מוזמנת לדבר איתי אשמח מאוד! לעזור אם אוכל❤(^-^)
אני מכירה את זה, אני גם ככה
אין לי חברים ושאני מבלה עם חברים אני מרגישה ממש שונה לידם
אני אינטליגנטית אבל אני חוששת שיש לי אוטיזם
כן גם לי
אנונימית
שואל השאלה:
אני אוהבת אתכם !
אנונימית
ואני גם מגמגם
אני מזדהה איתך ממש ואני גם בגילך.
אני מרגיש ממש כמוך
אמנם יש לי פה ושם חברים בזמן האחרון אבל אני גם לא הכי מוקף