10 תשובות
כמובן! (:
בפרשת בלק כתוב "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כלומר לבלעם הרשע יש כח נבואי גדול ושלמה המלך עליו השלום הדריך אותנו בקהלת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" כלומר שבמציאות לכל דבר יש ניגודיות של טוב ורע ויוצא שבלעם הרשע ההפך ממשה רבינו אבל במסכת אבות אנחנו רואים שההשוואה היא לא בין בלעם למשה אלא בין בלעם לאברהם אבינו כמו שכתוב "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"
לכאורה הניגודיות הזאת לא מובנת הרי אברהם שייך לעולם המידות והמוסריות ולעומתו בלעם שייך לעולם הנבואה אז למה חכמים מציינים דווקא את המידות הרעות של בלעם ולא את הרוחניות המקולקלת שלו שגרמה לו לקלל במקום לברך?
התורה מרמזת לנו על נקודות דימיון בין אברהם אבינו לבלעם הרשע לדוגמה "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ... וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" ואצל אברהם כתוב "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" וככה גם בשאר הפרשה יש הרבה ניגודיות בין אברהם לבלעם
אז באמת התשובה היא שבשורש הניגודיות של בלעם הוא אברהם אבינו כי המידות של בלעם היו מושחתות ומתוך כך ברובד הגלוי הכח הנבואי שלו נוצל לרעה והניגודיות שלו בחיצוניות היא מול משה רבינו ובשביל להבין את העניין הזה אנחנו צריכים לראות את היחס בין אברהם אבינו למשה רבינו
האבות הקדושים הם אלה שגרמו לעם ישראל לקבל את הסגולה הפנימית שלו כלומר בלי קשר למעשים שעם ישראל עושה בפועל עם ישראל הוא עם קדוש ורק מתוך זה שעם ישראל הוא עם קדוש יכול היה להופיע משה רבינו ובעצם יוצא שמשה רבינו הוא כביכול קומה שבנויה ממש על האבות הקדושים
מהדבר הזה שמשה רבינו הוא קומה מעל האבות הקדושים מבינים שהתורה כולה באה רק על גבי הקומה של המידות הטובות והישרות ובלי מידות טובות וישרות חס וחלילה יש קלקול והתורה של האדם רק תעשה נזק וזה כמו שכתוב בגמרא "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא" כלומר אם הולכים מהצד הימני של התורה כלומר מהכיוון הטוב - היא סם חיים ולעומת זאת אם הולכים מהצד השמאלי כלומר מהכיוון הרע שלה - היא סם המוות וכמובן התורה עצמה לא מקולקלת או רעה אלא הגורם לאותו סם מוות זה האישיות הרעה של לאדם
מי שיש לו בסיס של מידות טובות יכול לזכות בנבואה כי הנבואה מעצימה את הכח של האדם ואם האדם מעצמו בעל מידות טובות הקדוש ברוך הוא יתן לו כח להשפיע עוד יותר טוב על העולם ואת זה אנחנו רואים ממנהיגי ישראל כמו משה רבינו שרדף אחרי הגדי שברח מהעדר שלו וכמו דוד המלך שהציל את הצאן שלו מהאריה המסירות הזאת של משה רבינו ודוד המלך היא סימן מובהק לכך שאת עוצמת המנהיגות הם ינצלו רק לעשייה טוב
מכאן אנחנו לומדים לעבודת השם שלנו שאסור לנו לזלזל בעבודת המידות למרות הקושי הגדול בגלל שהיא הבסיס להכל ובה האדם נבחן על ידי המעשים היומיומיים שלנו ומתוך זה שהמידות שלנו יהיו מתוקנות אנחנו נצליח ונזכה להגיע לקדושה ולטהרה עצומה
שבעזרת השם נזכה לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת בלק כתוב "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כלומר לבלעם הרשע יש כח נבואי גדול ושלמה המלך עליו השלום הדריך אותנו בקהלת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" כלומר שבמציאות לכל דבר יש ניגודיות של טוב ורע ויוצא שבלעם הרשע ההפך ממשה רבינו אבל במסכת אבות אנחנו רואים שההשוואה היא לא בין בלעם למשה אלא בין בלעם לאברהם אבינו כמו שכתוב "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"
לכאורה הניגודיות הזאת לא מובנת הרי אברהם שייך לעולם המידות והמוסריות ולעומתו בלעם שייך לעולם הנבואה אז למה חכמים מציינים דווקא את המידות הרעות של בלעם ולא את הרוחניות המקולקלת שלו שגרמה לו לקלל במקום לברך?
התורה מרמזת לנו על נקודות דימיון בין אברהם אבינו לבלעם הרשע לדוגמה "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ... וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" ואצל אברהם כתוב "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" וככה גם בשאר הפרשה יש הרבה ניגודיות בין אברהם לבלעם
אז באמת התשובה היא שבשורש הניגודיות של בלעם הוא אברהם אבינו כי המידות של בלעם היו מושחתות ומתוך כך ברובד הגלוי הכח הנבואי שלו נוצל לרעה והניגודיות שלו בחיצוניות היא מול משה רבינו ובשביל להבין את העניין הזה אנחנו צריכים לראות את היחס בין אברהם אבינו למשה רבינו
האבות הקדושים הם אלה שגרמו לעם ישראל לקבל את הסגולה הפנימית שלו כלומר בלי קשר למעשים שעם ישראל עושה בפועל עם ישראל הוא עם קדוש ורק מתוך זה שעם ישראל הוא עם קדוש יכול היה להופיע משה רבינו ובעצם יוצא שמשה רבינו הוא כביכול קומה שבנויה ממש על האבות הקדושים
מהדבר הזה שמשה רבינו הוא קומה מעל האבות הקדושים מבינים שהתורה כולה באה רק על גבי הקומה של המידות הטובות והישרות ובלי מידות טובות וישרות חס וחלילה יש קלקול והתורה של האדם רק תעשה נזק וזה כמו שכתוב בגמרא "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא" כלומר אם הולכים מהצד הימני של התורה כלומר מהכיוון הטוב - היא סם חיים ולעומת זאת אם הולכים מהצד השמאלי כלומר מהכיוון הרע שלה - היא סם המוות וכמובן התורה עצמה לא מקולקלת או רעה אלא הגורם לאותו סם מוות זה האישיות הרעה של לאדם
מי שיש לו בסיס של מידות טובות יכול לזכות בנבואה כי הנבואה מעצימה את הכח של האדם ואם האדם מעצמו בעל מידות טובות הקדוש ברוך הוא יתן לו כח להשפיע עוד יותר טוב על העולם ואת זה אנחנו רואים ממנהיגי ישראל כמו משה רבינו שרדף אחרי הגדי שברח מהעדר שלו וכמו דוד המלך שהציל את הצאן שלו מהאריה המסירות הזאת של משה רבינו ודוד המלך היא סימן מובהק לכך שאת עוצמת המנהיגות הם ינצלו רק לעשייה טוב
מכאן אנחנו לומדים לעבודת השם שלנו שאסור לנו לזלזל בעבודת המידות למרות הקושי הגדול בגלל שהיא הבסיס להכל ובה האדם נבחן על ידי המעשים היומיומיים שלנו ומתוך זה שהמידות שלנו יהיו מתוקנות אנחנו נצליח ונזכה להגיע לקדושה ולטהרה עצומה
שבעזרת השם נזכה לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
שואל השאלה:
^^תודהה
^בלק
^^תודהה
^בלק
בשמחהה
קצר וחמוד שקראתי לא מזמן
בלק ראשי תיבות "ואהבת לרעך כמוך"
-מה אבל זה ב וק, איך?
כי אהבת ישראל זה דווקא כשקשה לראות;)
בלק ראשי תיבות "ואהבת לרעך כמוך"
-מה אבל זה ב וק, איך?
כי אהבת ישראל זה דווקא כשקשה לראות;)
בפרשתנו בילעם מקלל את עם ישראל בגלל שהוא קינאה במשה ומשפתו בגלל כבודם, בעז"ה שנזכה להעריך את מה שיש לנו ולא לחפש מה טוב אצל אחרים(:
הלוואי עלי להעביר פעולת חבב, אני מזה מתבייש
על יסוד הנאמר במשלי "שם רשעים ירקב", הורו חז"ל, שאל לו לאדם לקרוא לבנו שם של אדם רשע. זאת, כדי שלא להנציח שם של רשע. לאור זאת מתעוררת תמיהה גדולה על פרשתנו, שנקראת על שמו של בלק הרשע.
אכן, גם פרשת קורח קרויה על שם חוטא, אך אי-אפשר כלל להשוות בין קורח היהודי, שבניו חזרו בתשובה (ככתוב: "בני קורח לא מתו"), ושבסופו של דבר אף הוא חזר בתשובה, לבין בלק, שהיה גוי רשע, שונא ישראל "יותר מכל שונאים" (כדברי המדרש). איך ייתכן אפוא שפרשה שלמה בתורה נקראת על שמו של רשע זה?!
אבי המשיח
בלק מסמל כריתה וניתוק מהקדושה. השם בלק הוא מלשון "בולקה", שמשמעותו כריתה ומוות. ומצד שני, השל"ה אומר, שבלק היה חכם גדול (יותר מבלעם) וידע את שלשלת היחס של מלכות ישראל, "שהוא מלכות בית-דוד ומשיח, וידע כי זה העצום יבוא ממנו". ואכן, רות המואבייה, שממנה יצא דוד המלך ושמזרעה יהיה המשיח, הייתה מצאצאיו של בלק!
מתוך כך נראה, שבלק מציין סוג מיוחד של אור הקדושה - קדושה שנובעת מהפיכת הרע לטוב והמר למתוק. בראשיתו היה בלק ניגודה של הקדושה וסימל את הכריתה והניתוק ממנה, אבל בסופו של דבר יצאה דווקא ממנו הקדושה העליונה ביותר - דוד המלך ומשיח-צדקנו.
נחת-רוח למעלה
עבודת ה' מתחלקת לשני סוגים: עשיית טוב, והפיכת הרע לטוב. לימוד התורה וקיום המצוות - הם עשיית טוב בטהרתו. אך כאשר יהודי נלחם עם הרע, עד שהוא הופך אותו לטוב - זהו סוג שני בעבודת-ה', שיש ממנו נחת-רוח רבה למעלה.
כזאת היא, למשל, עבודת התשובה, שהופכת זדונות לזכויות ושמרוממת את בעל-התשובה לדרגה כה עליונה, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם.
לסוג זה של עבודת ה' רומזת התורה כאשר היא קוראת פרשה בתורה על שמו של בלק. בלק של התורה אינו זה הרשע, אלא בלק שנתברר וניתקן, עד שממנו יוצאת מלכות דוד ומלכות המשיח. בלק מסמל אפוא את הפיכת הרע לטוב, עד לשיא הטוב.
לא להתעצב
בכך גם טמונה הוראה לכל יהודי: לפעמים, כשיהודי עושה חשבון-נפש בדבר מצבו האישי ומוצא שלא התנהג כראוי לבנו יחידו של הקב"ה, עלול הוא להיתפס לעצבות ולייאוש. אומרת לו התורה: אפשר להתגבר על הרע ואפילו להפוך אותו לקדושה, עד לתכלית הקדושה.
וכך, גם כאשר רואים יהודי שני, שבמבט ראשון הוא נראה כמי שנכרת ונותק חלילה מהקב"ה, צריך לדעת שהכוונה בזה היא, שיתהפך לטוב, עד שיגלה את ניצוץ משיח הקיים בו, ויקרב בכך את ביאת משיח-צדקנו והגאולה האמיתית והשלמה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 273)
אכן, גם פרשת קורח קרויה על שם חוטא, אך אי-אפשר כלל להשוות בין קורח היהודי, שבניו חזרו בתשובה (ככתוב: "בני קורח לא מתו"), ושבסופו של דבר אף הוא חזר בתשובה, לבין בלק, שהיה גוי רשע, שונא ישראל "יותר מכל שונאים" (כדברי המדרש). איך ייתכן אפוא שפרשה שלמה בתורה נקראת על שמו של רשע זה?!
אבי המשיח
בלק מסמל כריתה וניתוק מהקדושה. השם בלק הוא מלשון "בולקה", שמשמעותו כריתה ומוות. ומצד שני, השל"ה אומר, שבלק היה חכם גדול (יותר מבלעם) וידע את שלשלת היחס של מלכות ישראל, "שהוא מלכות בית-דוד ומשיח, וידע כי זה העצום יבוא ממנו". ואכן, רות המואבייה, שממנה יצא דוד המלך ושמזרעה יהיה המשיח, הייתה מצאצאיו של בלק!
מתוך כך נראה, שבלק מציין סוג מיוחד של אור הקדושה - קדושה שנובעת מהפיכת הרע לטוב והמר למתוק. בראשיתו היה בלק ניגודה של הקדושה וסימל את הכריתה והניתוק ממנה, אבל בסופו של דבר יצאה דווקא ממנו הקדושה העליונה ביותר - דוד המלך ומשיח-צדקנו.
נחת-רוח למעלה
עבודת ה' מתחלקת לשני סוגים: עשיית טוב, והפיכת הרע לטוב. לימוד התורה וקיום המצוות - הם עשיית טוב בטהרתו. אך כאשר יהודי נלחם עם הרע, עד שהוא הופך אותו לטוב - זהו סוג שני בעבודת-ה', שיש ממנו נחת-רוח רבה למעלה.
כזאת היא, למשל, עבודת התשובה, שהופכת זדונות לזכויות ושמרוממת את בעל-התשובה לדרגה כה עליונה, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם.
לסוג זה של עבודת ה' רומזת התורה כאשר היא קוראת פרשה בתורה על שמו של בלק. בלק של התורה אינו זה הרשע, אלא בלק שנתברר וניתקן, עד שממנו יוצאת מלכות דוד ומלכות המשיח. בלק מסמל אפוא את הפיכת הרע לטוב, עד לשיא הטוב.
לא להתעצב
בכך גם טמונה הוראה לכל יהודי: לפעמים, כשיהודי עושה חשבון-נפש בדבר מצבו האישי ומוצא שלא התנהג כראוי לבנו יחידו של הקב"ה, עלול הוא להיתפס לעצבות ולייאוש. אומרת לו התורה: אפשר להתגבר על הרע ואפילו להפוך אותו לקדושה, עד לתכלית הקדושה.
וכך, גם כאשר רואים יהודי שני, שבמבט ראשון הוא נראה כמי שנכרת ונותק חלילה מהקב"ה, צריך לדעת שהכוונה בזה היא, שיתהפך לטוב, עד שיגלה את ניצוץ משיח הקיים בו, ויקרב בכך את ביאת משיח-צדקנו והגאולה האמיתית והשלמה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 273)
שואל השאלה:
תודה כולם!!
תודה כולם!!
קישורים מצורפים:
"וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי. לְכָה אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (במדבר כד, יד). התורה לא כותבת כאן איזה עצה נתן לו בלעם, אבל מתוך פסוק בפרשה אחרת "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל ה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'" (במדבר לא, טז), חכמים אמרו מה העצה שהוא נתן לו: אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׁיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְּשִׂימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצִרְצוּרִי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל נָכְרִים. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחַתְךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים בְּאָהֳבָם" (הושע ט, י).
כלומר, אמר להם להכשיל את עם ישראל בעריות, ורק ככה הקב"ה יכעס עלינו. ומה זה "באחרית הימים"? מתי זה? ככה מפרש את הפסוק רבי יהונתן אייבשיץ את הפסוק הזה: "ובאמת אצלינו בעו"ה קרה עצת בלעם שאמר לבלק "איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד, יד) והיינו אחרית יו"ט שהוא **שמחת תורה** שאז בעו"ה השטן שולט ונעשית כמעט עצת בלעם בעו"ה שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה" (יערות דבש, דרוש ה).
כלומר מדובר כאן על שמחת תורה שזאת כוונה ל"אחרית הימים" שהוא אחרית יום טוב האחרון של סוכות. אם נלך כאן יותר לעומק, יש גם רמז לשנה שבה זה יקרה: לקחת את המילה "אחרית" במילוי, כלומר לקחת כל אות במילה "אחרית" עם מילוי אותיות שלה ולצרף סופי תיבות (כיוון שמדובר באחרית, לוקחים את הסוף).
א - אלף
ח - חית
ר - ריש
י - יוד
ת - תיו
עכשיו ניקח סופי תיבות: פ, ח, ש, ד, ו.
רמז לשנת תשפ"ד באלף ו (השישי). מה קרה בשמחת תורה בשנת תשפ"ד באלף השישי? בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה. לכן קרה מה שקרה (הטבח הנוראי שקיבל שם "מלחמת חרבות ברזל").
לכן מה עלינו לעשות? לתקן את זה, כמו שאלפי בנות גזרו בגדים לא צנועים שלהן כדי שלא ללכת על פי עצם בלעם להיות מופקרות ולהוסיף זכויות לעם ישראל.
כלומר, אמר להם להכשיל את עם ישראל בעריות, ורק ככה הקב"ה יכעס עלינו. ומה זה "באחרית הימים"? מתי זה? ככה מפרש את הפסוק רבי יהונתן אייבשיץ את הפסוק הזה: "ובאמת אצלינו בעו"ה קרה עצת בלעם שאמר לבלק "איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד, יד) והיינו אחרית יו"ט שהוא **שמחת תורה** שאז בעו"ה השטן שולט ונעשית כמעט עצת בלעם בעו"ה שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה" (יערות דבש, דרוש ה).
כלומר מדובר כאן על שמחת תורה שזאת כוונה ל"אחרית הימים" שהוא אחרית יום טוב האחרון של סוכות. אם נלך כאן יותר לעומק, יש גם רמז לשנה שבה זה יקרה: לקחת את המילה "אחרית" במילוי, כלומר לקחת כל אות במילה "אחרית" עם מילוי אותיות שלה ולצרף סופי תיבות (כיוון שמדובר באחרית, לוקחים את הסוף).
א - אלף
ח - חית
ר - ריש
י - יוד
ת - תיו
עכשיו ניקח סופי תיבות: פ, ח, ש, ד, ו.
רמז לשנת תשפ"ד באלף ו (השישי). מה קרה בשמחת תורה בשנת תשפ"ד באלף השישי? בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה. לכן קרה מה שקרה (הטבח הנוראי שקיבל שם "מלחמת חרבות ברזל").
לכן מה עלינו לעשות? לתקן את זה, כמו שאלפי בנות גזרו בגדים לא צנועים שלהן כדי שלא ללכת על פי עצם בלעם להיות מופקרות ולהוסיף זכויות לעם ישראל.
אנונימי