מישהו יכול לקרוא חלק קצר מספר שכתבתי ולתת לי הערות?

קצת יותר מדי מידע בכמה שורות
תמתחי את זה קצת

כן אני גם חושבת^
תחלקי את זה לחוויות של הדמות ותרחיבי עליהן
ויש קצת בעיות תחביר גם

שואל השאלה:
את יכולה לתקן אותי או להגיד לי מה לתקן?

^^^ מסכימה
חוץ מזה אהבתי

אבא שלי עזב את *הבית* ולא הביתה, וצריך יותר סימני פיסוק.

קטע יפה אבל מרגיש שדי זרקת פה את כל הסיפור חיים שלה בפסקה נורא קצרה ובלי רקע או רגש. אני חושבת שכדאי להרחיב את הקטע ולספר יותר פרטים ולתת יותר אווירה של איך זה הרגיש לחיות בבית בלי אהבה ועם אמא נרקומנית

שואל השאלה:
תודהה אני אתקן

כשזה ספר אז צריך לספר לפריטים פרטים כדי שאנשים יוכלו ממש לדמיין מה שקורא, לא קראתי הכל אבל בכללי זה יכול לעזור לך

שואל השאלה:
סבבה כאלו להוסיף אולי על מה היא חוותה עם אמא שלה ובבתי אומנה ?

שואל השאלה:
אתם יכולים להסתכל על התיקונים שאני אעשה אחרי זה ולתת לי הערות?

בטח
כשזה יהיה מוכן תשלחי פה ונעזור לך

שואל השאלה:
אני לא בטוחה ואני יודעת שעבר זמן קצר אבל אתם יכולים אני לא בטוחה רק בסוף

שואל השאלה:
לואיז"!!
צעקה חזקה הידהדה מהסלון. ידעתי שזאת אמי . מאז שנולדתי אבא שלי עזב את הבית ואמי נשארה רווקה. היא נכנסה לדיכאון קשה לאחר לידה ומאז אני לא זוכרת מגע חם של אמא או מילה טובה, עזבתי את בית הספר בגיל 15 והתחלתי לעבוד כדי לעזור כלכלית בבית אבל מה שבאמת היה זה שרוב הכסף הלך על הסמים שלה עברתי מעבודה לעבודה בלי מנוחה. הצרחות שלה היו רקע קבוע לחיי היא תמיד הייתה צריכה כסף כדי לקנות להגביר יותר ויותר את ההתמכרות שלה. "כמה כסף הצלחת להשיג היום?" קולה היה צרוד משנים של שימוש בסמים. עבדתי ללא סוף, כובד האחריות גרם לי ללחץ נוראי הפחד מהזעם שלה דחף אותי לסף התשישות.
החיים שלי בבית היו מעגל מתמיד של פחד והישרדות. הבית היה חשוך, מלא בניחוח מעופש של סיגריות וצחנה משמשכת של אלכוהול. ההתמכרות של אמי אכלה אותה, לפי אלבום התמונות שראיתי היא הפכה לצל של האישה שפעם היא הייתה עיניה היו פעם בהירות ומלאות חיים אך כעת כל מה שנשאר זה הקהות החסרות החיים שמעוררבים בערפל התמידי של הסמים.
מדי יום, הלכתי סביבה על קצות האצבעות, מנסה לא לעורר את מזגה הבלתי צפוי. הדברים הקטנים ביותר עלולים להניע אותה צלחת מלוכלכת , פריט שאינו במקום או פשוט המראה שלי. הכעס שלה היה בלתי פוסק ולא משנה כמה ניסיתי לרצות אותה, זה אף פעם לא הספיק החברות על זרועותי והצלקות שאני סוחבת עד היום הם התזכורת המתמדת שלה לשנאה שלה כלפי.
אך זה לא היה מספיק הלילות היו הגרועים ביותר, הייתי שוכבת על מיטתי , הקירות הדקים אינם היו מספקים הגנה לקולותיה הזועמים הצרחות שלה היו חודרות את הדממה, זה היה מתערבב בצלילים של שבירת הזכוכיויות וטריקת הדלתות. הייתי מושכת את השמיכה מעל ראשי אבל זה לא היה עוזר. הפחד חלחל לתוך עצמותי והקשה על נשימתי.
ברגעים הנדירים בהם היא הייתה פיכחת היא הייתה מביטה בשנאה ואומרת "את בדיוק כמו אביך" או "הוא עזב בגללך, את הרסת אותי" היא הייתה יורקת את המילים עמוסות בערס. אך למרות כל זה לא התייאשתי האמנתי בכל ליבי שהיא תאהב אותי והמשכתי את העבודה המפרכת כדי לדאוג לה לכסף.
אך יום אחד עודף העבודה והתת משקל הנורא שהגעתי עליו גרמו לי לאובדן הכרה בזמן העבודה שם הדברים היחידים שאני זוכרת זה את המשטרה והאמבולנס המוביל אותי ישירות לבית החולים ומשם הועברתי בין בתי האומנה אני זוכרת איך עברתי ממקום למקום ששום מקום לא הרגשתי באמת בבית.

בשורה השלישית/ שנייה
עזב את הבית*

שואל השאלה:
אה וואי נכון

בשורה שביעית לדעתי במקום
מה שבאמת היה זה שרוב
תתקני ל
מה שבאמת קרה זה שרוב הכסף הלך

כמובן זו רק דעתי את לא חייבת
(אני עוד בתהליך של לקרוא סליחה)

שואל השאלה:
הכל בסדר תודה בכללי שאתה קורא זה עוזר ממש

זה ממש ממש יפה ואהבתי את מה שתיקנת אבל תנסי להוסיף עוד קצת סימני פיסוק ונקודות כי זה קצת מבלבל בכמה מקרים

שואל השאלה:
אוקי אז איך לקצר את זה שזה יהיה מובן

שואל השאלה:
סבבה תודה רבה

התיקון הוא ממש שיפור גדול ופתאום רואים כמה יפה את כותבת, אהבתי ממש.

שואל השאלה:
תודה רבה

שואל השאלה:
זה מספיק טוב לעלות את לוודאפד ואז לרשום המשך עלילה לזה?

כן. רק מציעה לך לשים יותר נקודות, כל פעם שנגמר משפט תשימי נקודה.

שואל השאלה:
סבבה אני אוסיף סימני פיסוק והעלה תודה רבה

שואל השאלה:
סבבה אני גם ממש אשמח אם תקראו ותתנו ביקורת זה ממש חשוב לי

שואל השאלה:
אני רוצה לעשות את ההקדמה לסיפור אתם יכולים לעזור או שזה כבר מוגזם הבקשות

שואל השאלה:
היי אני מעלה היום את הספר ממש אשמח אם תקראו

שואל השאלה:
כבולים בגורל

שואל השאלה:
תודה ממש השקעתי עליה