איך הייתם מגדירים את המצב החברתי שלכם בבית הספר ולמה?

ממוצע מינוס כי אין לי הרבה חברים לא בקטע רע אבל

הילד המוזר - אני מוזר

ככה ככה
לא סובלת אף אחד, כולם צבועים ומגעילים
אבל בסהכ בקשר טוב עם הרבה, מכירה גם 90 אחוז מהשכבה אם לא יותר..
כאילו מצד אחד יש לי מלא חברים מצד שני, "תני בן אדם אחד שהיה בוחר בך בחדר מלא אנשים"..

לא בבית ספר כבר
בבית ספר הייתי על הפנים היו לי חברות בודדות אבל גם ככה העדפתי
היום אני סטודנטית ופיתחתי ביטחון עצמי יותר גבוה ויוצא שאני בסביבת אנשים גדולה יותר אז אני מרגישה תשומת לב מכל מקום וזה מכפר על חווית בית הספר

אין הרבה חברים אבל אני כן מדבר עם כולם, גם אני אוהב להיות לבד, זה נותן לי שקט ואני לא רב עם אנשים כמו שקרה לי עם חבר שניתקתי איתו קשר כי הוא זבל

אין לי הרבה חברים ואני סובלת מחרדה חברתית. לאחרונה גם אובחנתי עם דיכאון כך שזה דיי מסביר למה לא הייתי הרבה בבית הספר

רע
קבוצות חברות עם דרמות ובאלאגנים
ודרמות של כל קראש וזה

לא יודעת כאילו ילדים בשכבה לא מכירים אותי בכלל ואני לא יוצאת למסיבות ודברים של הילדים היותר מקובלים נראלי שהרוב לא מודעים אפילו שאני קיימת אבל אני לא מנודה או משהו יש לי את החבורה שלי ואני יודעת איך להכיר חברים חדשים אז הכל טוב אני סבבה כזה אין נראלי מישהו ששונא אותי נגיד

חרא לגמרי אבל צריך לשרוד..

הייתי מגדיר אותו "-" אין בית ספר אחותי

הרבה מכרים, מדברת עם הרבה בבית ספר אבל מעט חברים להיפגש איתם וזה אבל אני שונאת את כולם פשוט לא בא לי להיות לבד לגמרי

אין לי הרבה חברים, וזה בסדר. אף אחד לא בדיוק שונא אותי, אני די שקופה כשזה לא נוגע לחברים שלי. או לדיונים בכיתה, אני אוהבת לדבר ולהביע דעה.