בדרך כלל אני שונא להראות לאחרים מה אני כותב, אבל כתבתי משהו שישב לי על הלב לא מושקע, פשוט גיבוב של מילים אשמח לדעות.

אני עצבני על ההיא שמסננת אותי
על ההוא שעוקב אחריי
שרוצה להרוס את חיי
אני כועס על האישה שצעקה עליי בשוק
יש לי עגלה גדולה. מה בך דפוק?
מאוכזב מזה שאני תמיד מקשיב
וכשאני צריך דקה הקשבה הם הולכים להנות בתל אביב
נמאס מזה שהעולם קר וקודר, איפה השמחה שעליה דיבר המשורר?
אני באמצע הדרך ולא רואה אנשים טובים
אבל נעומי אמרה כך בזמנים שהיו יפים

אבל אז התחלתי לדבר עם עצמי, קצת בחדר החשוך
סינון אני לא מקבל אולי רק מבט חטוף
והתחלתי לעקוב אחרי עצמי גם כן, מה לא טוב בי שהוא מנסה לתקן
ולא לקחתי את ההעגלה לשוק
צפוף שם אז לא רק בה משהו דפוק.
ועכשיו? עכשיו אני מקשיב לעצמי, תמיד אני שם בשביל אחרים, אז מה איתי?
אחרי כל זה הגעתי לבית אימי נתנה לי נשיקה, שאלה מה שלומי ואיך היה.
מצאתי את השמחה
ונעומי צדקה? אני הולך עכשיו באמצע בדרך
נתתי הרגע צדקה, אנשים טובים יש
השאלה מה אתה?