כדי שלבן אדם תהיה הפרעת זהות דיסוציאטיבית הוא צריך לעבור טראומות ילדות. זה משנה איזה טראומות?

שואל השאלה:
אני לא מאבחן את עצמי, הפסיכיאטרית שלי מאבחנת אותי

אין שחור לבן בעולם הזה...
זה יכול להחגרם מכמה סיבות...
יש גם הפרעות שגם הגנטיקה תורמת להם.
אני מניחה שטראומות ילדות יכולות להשפיע... כמה?
לא יודעת.

בסופו של דבר, אין בן אדם בעולם הזה שגודל ללא טראומות בכלל...
כולם אנשים- כולם עושים טעויות-גם בהורות... לכן, לכל אחד, תמיד, יהיה משהו.
תרפא את הנפש שלך, כל השאר פחות חשוב❤

שואל השאלה:
הגורם להפרעת זהות דיסוציאטיבית זה טראומות ילדות, בלי זה המחלה לא יכולה להתפתח, בגלל זה שאלתי את זה

שואל השאלה:
שאלתי אם זה משנה איזה טראומות

שואל השאלה:
כן זה משנה?

לא באחרך

לא זה לא משנה

שואל השאלה:
בהכרך*

יש לי דסלקיתה ואני מנסה לעזור יו מה הקטע

שואל השאלה:
רק תיקנתי...

מוזמן לקרוא בקישור על ההפרעה

אתה לא חייב לעבור טראומת ילדות בשביל לפתח שום הפרעה ולפי מה שאני יודע (ולא הרבה) לגבי ההפרעה הזו היא באזור מאוד אפור וצריך עוד הרבה מחקר עליה

זה לא בדיוק קשור רק למה הגורם לטראומה אלא גם במידת החומרה.
הטראומה יכולה להיות מהתעללות פיזית, רגשית או מינית, הזנחה או צורות אחרות של מתח או טראומה משמעותיות.
אבל החומרה והכרוניות של הטראומה נחשבות להיות גם גורמים משמעותיים בהתפתחות did.

?

שואל השאלה:
ג'ון הבלתי נראה-בdsm5 כתוב שחייבים לעבור אירועים טראומטיים בילדות. זאת הפרעה פוסט טראומטית, כמו ptsd וc-ptsd. היא לא יכולה להיות בלי טראומות

"רובם הגדול של הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית חוו חוויה טראומטית כלשהי בחייהם, דוגמת התעללות פיזית או מינית (בדרך כלל גילוי עריות) בילדות, או עדות למוות אלים."
זה ליטרלי מה שהיה כתוב בקישור ששלחת

אני מניחה שאיזו טראומה אינה רלוונטית להתפתחות ההפרעה אלא איך היא השפיעה על האדם עצמו.
אני סטודנטית לפסיכולוגיה ויכולה לשאול את המרצים שלי אם תרצה.

שואל השאלה:
זה יעזור, תודה

לגבי כל מה שקראת לגבי טראומה וכזה, זה המחקרים של ה10 שנים האחרונות. כל 10 שנים העולם הפסיכולוגי משתנה במאה אחוז ומוצא נקודה חדשה להיתלות בה.
אז אני אגיד את זה ככה, מה שידוע ומוסכם על כולם זה שהכל בראש, שני אנשים יכולים לעבור את אותו אירוע לאחד יהיה טראומה לשני לא.
אז כל בן אדם יכול להיות מוגדר כמישהו שעבר טראומה גם אם הוא לא. וההפרעה יכולה להיווצר גם אם בפועל לא היה כלום, העניין זה לזהות איך הוא ראה את האירוע.
דבר נוסףלא כל הדברים נוצרים ממה שאתה קורא טראומה, טרואמה יכולה להיות מלא אירועים שנמשכו לטווח ארוך ויצרו טראומה, ברמה שילד לא קיבל את הכדור שלו פעם אחרי פעם והוא ראה בזה כחוסר רהבה מההורים כל פעם עד שנוצר טראומה.
זה דברים שמוסכמים על כולם.
לגבי האם מוסכם שמה שגורם זה נטו טראומה? לא בהכרח...
מה המאפיינים של טראומה? גם זה במחלוקת.
בסופו של יום יש המון שיטות להבנת האנשים והמחשבה, ויש הגדרות שונות לכל הפרעה.

אז אני ממליץ בחום לא לחפש איזה "בעיות" יש לך, אלא איפה אתה יכול להשתפר.
לדוגמא, אל תברר אם יש לך הפרעת נרקיסיזם, תברר איפה אתה יכול לחשוב על אחרים ולדאוג לאחרים

שואל השאלה:
1. ההפרעה הזאת תלויה בטראומות ילדות. זה לא עניין של וויכוח על קונזנסוס, זה עובדה. זה כמו שפוסט טראומה חייבת לכלול טראומה
2. אין פה מה "להשתפר", אני מחפש עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית, לא להיות יותר טוב בלבשל או משהו.

כך בחשבון שמחקרים פסיכולוגיים חלוקים בכך שההפרעה בכלל קיימת

שואל השאלה:
ההפרעה עובדתית קיימת... יש אותה להמון חברים שלי וכנראה גם לי.

שואל השאלה:
פלוס אני לא מבין למה רוב מי שענה ענה בלי להבין בנושא בכלל.

כשמדובר בהפרעות נפשיות, ובמיוחד בטראומות, זה לא מדע מדויק שבוחנים בספר איזה סימפטומים יש לך- ואז לפי זה מאבחנים מחלה.
מבחינת חומרת המצב והטראומות, אז זה משתנה מאדם לאדם ואיך שהוא סופג ומתמודד עם זה.. גם אם תנסה להשוות עכשיו בין מקרי טראומה כביכול יותר חמורים- יכול להיות שאותו בן אדם יקבל טראומה פחות חמורה משאתה חווה את זה, ויכול להיות שהוא עבר איזשהו תהליך בדרך או משהו שעזר לו להתמודד (גם אם לא טיפול)- מה שהקל על המצב.
אני חושבת שאין טעם לנסות לחשוב ולנתח את זה.. זה סתם מכניס אותך לסרטים ומחשבות שאתה "חולה". מקסימום אז כן יאבחנו אותך עם זה.. האם זה קובע מי אתה ומה תעשה עם החיים שלך? לא. רק אתה קובע.

אני לא בטוח שצריך בשביל זה טראומות אבל אני לא קראתי עלזה מספיק, אני לא חושב איזה טראומות אולי זה משהו שעובר בגנים

ההפרעה לא עובדתית קיימת, יש חוקרים שטוענים שההפרעה לא קיימת ויש חוקרים שטוענים שהיא כן קיימת. היו הרבה הפרעות בעבר ששינו את הנוסח שלהם או בכלל הורידו אותן מהdsm, זה מאוד נפוץ בגלל שתחום הפסיכולוגיה מאוד חדש.
באופן מקרי לגמרי למדתי בשבוע שעבר על סכיזופרניה והמרצה שלי לפסיכולוגיה פיזיולוגית אמרה שלא כולם בפסיכולוגיה סבורים שהפרעת זהות קיימת.

בדרך כלל התעללות פיזית או מינית. ייתכן וכל טראומה יכולה לעשות דבר כזה.

אני די בטוחה שזה מכל טראומה מתמשכת מגיל ממש צעיר

זה לא משנה אם הטראומה שלך פחות "גרועה" מטראומות של אנשים אחרים, בסופו של דבר כל נפש מתמודדת שונה עם הסיטואציה, ולנפש שלך הטראומה שעברת הייתה קשה מידי להכלה שהיא מצאה דרכים לברוח - הפרעת זהות דיסוציאטיבית.
זה כמו שנגיד אדם שעבר טראומות בגיל צעיר לא בהכרח התמודד עם ההפרעה.
כל נפש מתמודדת שונה עם הסיטואציה.

שואל השאלה:
דבר ראשון לא אמרתי שלכל מי שהיו טראומות יש הפרעות פוסט טראומטיות
דבר שני אני יודע שהמחלה עובדתית קיימת כי אני מכיר אנשים ואני בעצמי שסובלים ממנה, זה שיש אנשים שלא מאמינים למה שאנחנו עוברים לא אומר שאנחנו לא עוברים את זה, וגם אם בעתיד השם של זה ישתנה לא אומר שמה שאנחנו עוברים לא אמיתי
דבר שלישי לכל מי שאומר שלא צריך טראומות בשביל זה, אל תענו על שאלות שאתם לא מבינים בהם
דבר רביעי לכל מי שאומר דברים כמו להפסיק לחפש מה לא בסדר בי, זה לא מה שאני עושה. מה שאני עושה זה אני מנסה לקבל אבחנה כדי לקבל טיפול מתאים כדי לא לסבול כל החיים. אם זה נראה לכם כל כך הזוי שאני ארצה טיפול אולי לא כדאי שתענו על שאלות בנושא בריאות הנפש.

אגב לכל מי שאמר לו להפסיק לחפש מה לא בסדר בו
זה אחד המטומטמים
זה כמו להגיד למישהו עם מחלה להפסיק לנסות למצוא את הטיפול המתאים
ולכל אלה שאמרו שיש כאלה שאומרים שdid לא קיים
מצטערת להגיד
אבל גרמת לזה להישמע הרבה יותר ממה שזה באמת
רוב החוקרים בתחום אומרים שdid קיים, כולל apa וwho
ברור שיש כאלה, גם אם ממש קצת, שאומרים שזה לא,
אבל גם יש אנשים שעדיין אומרים שכדור הארץ שטוח אז...

לשואל השאלה, כמו שכתבתי ההפרעה הזו היא באזור אפור והרבה נמנעים בכלל לקטלג אותה בתור הפרעה, יש הרבה אבחנות שהשתנו, יצאו ונכנסו לdsm עם השנים

דבר שני, כתבתי טראומת ילדות, לא כל טראומה - הכוונה היא שהטראומה לא חייבת להיות מהילדות
סוברים שהרוב קשור לילדות אבל זו סברה כללית לרוב הפרעות הנפש (לא מחלות הנפש) שלא ניתן להצביע עליה כגורם הספציפי אצלך או אצל כל מי שסובל מא', ב', ג'
בדרך כלל אנשים שסובלים מהפרעות נפשיות סובלים יותר מאחת ואי אפשר לדעת במאה אחוז מה גורם למה

ממליץ לך לא להתעסק יותר מדי בנושא, הרבה פעמים דברים שאנחנו קוראים באינטרנט (בעיקר על הפרעות נפשיות) יכולים לדבר אלינו כי יש לנו חלק או את כל התסמינים
עדיף שתדבר עם הפסיכיאטרית שלך ותשאיר ראש פתוח ונקי

שואל השאלה:
מה הקשר אינטרנט
הפסיכיאטרית שלי היא זאת שהציעה את האבחון ואני בתהליכי אבחון דיי מתקדמים

כתבת שיש לך חשד להפרעה הזו ושלא שאלת את הרופאה שלך עדיין ולכן הנחתי שעשית גוגל, ככה אתה ניסחת - לא אני

שואל השאלה:
אני כתבתי שיש לי חשד למחלה כי חושדים שיש *לי* את המחלה.
לא אמרתי שלא דיברתי עם הפסיכיאטרית, אמרתי שאני לא יכול לשאול אותה את השאלה ששאלתי בסטיפס כי הפגישה הבאה שלנו באוגוסט.

שואל השאלה:
גם כתבתי שאני בתהליכי אבחון

תקשיב פשוט תלך לפסיכיאטר ותקבל אבחון מסודר, אל תסתמך פה על בני נוער שלא מבינים בהפרעות נפשיות.

שואל השאלה:
כמו שכתבתי כבר בשאלה, אני בתהליכי אבחון ואני כרגע לא יכול לשאול את הפסיכיאטרית שלי כלום כי אני אראה אותה רק באוגוסט.

מעולה,
שיהיה לך בהצלחה אני מקווה שתקבל את העזרה שמגיע לך.
ולכל האנשים שאומרים לא לחפש, תהיו בשקט, בסדר, התחושה שמשהו לא בסדר איתך אבל אתה לא מבין מה זה מחרפן, וזה הגיוני שבן אדם יחפש תשובות.

אוקיי, טעות שלי - חשבתי שלא דיברת איתה לפי איך שניסחת את השאלה

מה הכוונה תהליכי אבחון? אתה פשוט נפגש עם הפסיכיאטרית כרגיל או עובר אבחון מסודר (כמו נגיד פסיכודיאגנוסטי)?

אגב, הצורה שבה ענית לי בהתחלה ובכלל מזלזלת ודי פוגעת
אני מנסה לעזור לך ואתה מחפש איפה אני טועה (למרות שלא טעיתי ופשוט לא הבנת אותי או לא קראת נכון)

לא יודע, רק רציתי להגיד שזה לא נעים שאתה בא לעזור ומישהו נלחם איתך על המילים שלך ונראה כאילו הוא אפילו לא קורא את מה שאתה כותב ומחפש איפה לתקוף

שואל השאלה:
אנחנו נפגשים וממשיכים מהפגישה הקודמת והיא מנסה להבין את הסימפטומים שלי יותר טוב כדי לדעת אם לתת לי אבחנה או לא
וגם אני לא הרגשתי בנוח עם מה שכתבת, אני לא מגיב בתוקפנות, אני פשוט מסביר שזה לא נעים לי. אם זה פגע בך אני מצטער, אבל גם אתה פגעת בי ואני סך הכל ניסיתי להסביר את הצד שלי. אגב לא הגבתי רק לך, הגבתי להרבה אנשים פה, ולא כל מה שכתבתי היה מופנה אלייך.

לא ניסיתי לפגוע בך, מצטער
התכוונתי למה שכתבת לי, לא קראתי את כל התגובות פה

אני לא יודע בן כמה אתה אבל שתדע שההפרעה היא לא מי שאתה ושהיא יכולה להשתנות עם הזמן, אני אובחנתי עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית שהשתנתה אחרי שנתיים, זו הייתה סוג של ראיית עולם והתנהגות גובלת בנרקיסיזם שבאה ממקום אחר
אתה לא חייב לקחת את מה שהפסיכיאטרית אומרת כדבר קדוש אם אתה מרגיש שההפרעה שאתה מתאבחן איתה לא נכונה ותמיד יכול לקבל חוות דעת נוספת

מאחל לך בהצלחה

שואל השאלה:
אני מרגיש שהיא נכונה
ואני בגיר

אם אתה מרגיש שהיא נכונה זה מעולה, דיברתי בכלליות

אחי אתה פסלת ועוד כתבת, לא מבין איך אנשים ענו כשהם לא מבינים בנושא בכלל, אז בוא אשתף אותך שאישתי עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, ותאמין או לא כל נושא היא מסבירה לי יפה יפה, אז יש לי קצת יותר מקצת ידע, ואם אתה מתכוון להיות בגישה של : אני יודע הכל, ואני מחפש שתגידו כמה אני אומלל, תהנה.
אם בא לך לקבל עזרה אז תבין בתור התחלה שעולם הפסיכולוגיה לא יציב בהמון מובנים, כל 10 שנים הוא עושה שינוי מ0 ל100 והולך עם גישה חדשה, בעשור האחרון זה נושא הטראומות. אישית ממה שקראתי במחקרים שם והכל, זה אחלה לבסיס אבל זה מנסה להצדיק ים הסברים שלוקים בחסר.
במילים אחרות, טראומות זה לא בהכרח הסיבה, וההגדרה שלך לטראומה מהתיאורים שלך זה לא ההגדרה הפסיכולוגית.
בכל מיקרה בהצלחה

שואל השאלה:
לא אמרתי שאני יודע הכל ולא אמרתי שאני מחפש שיגידו לי שאני אומלל, אבל יש עובדות מסוימות בתחום שאתה מתווכח איתן. ועם כל הכבוד, זה שאשתך לומדת משהו לא אומר שאתה יודע עליו דברים.

שואל השאלה:
ובשום שלב לא הגדרתי טראומות

אחי אז לא הקשבת, מי ניראה לך ישב ולמד איתה ממן אחרי ממן? מי נחראה לך קרא מחקרים כדי שיבין על מה אישתו מדברת? לא יודע באיזה זוגיות היית, אבל כשתהיה אם זה בריא, אתה לומד על מה מדברים איתך ומה שחשוב לצד השני.
אז כן, קראתי מפרוייד ועד נילי בראוזר, קיצר, מה שאמרתי זה לא המצאות שלי.
עובדתית כל עשר שנים העולם משנה תפיסה.
והאמירות שלך מגדירות את היחס שלך לטראומה שהוא פשוט לא מדוייק, טראומה יכול לבוא לידי ביטוי מכל דבר ויהי מה, הכל תלוי במבט של המטופל.

במילים אחרות, לא משנה מה עברת בחיים, זה לא מה שיגרום לטראומה, יש סוגים שונים של דברים שיעלו את הסיכוי לטראומות מסויימות, אבל בסוף הכל תלוי במבט ובמחשבה של המטופל. טראומה זה לא "כפיה" של המציאות. זה ניתוח של המוח שיצר דפוס הפרעתי

שואל השאלה:
אני הקשבתי, זה נחמד והכל שלמדת עם אשתך אבל עצם זה שהיא אשתך לא קשור לזה. למדת כדי לעזור לה, שזה נחמד.
בכל מקרה זה לא משנה שזה משתנה, התנאים כרגע לקבל אבחנה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית הם טראומות ילדות. זה לא קשור למה היה לפני 10 שנים או מה יהיה עוד 10 שנים. זה עובדתית ככה עכשיו.

שואל השאלה:
ואי אפשר לפתח טראומה בלי לעבור משהו בחיים. אני לא חושב שהבנת את השאלה שלי. שאלתי אם כל סוג של טראומת ילדות יכול לגרום להפרעת זהות דיסוציאטיבית או רק טראומות ספציפיות. כי חברים שלי עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית עברו התעללות מינית בילדות, בזמן שאני עברתי התעללות נפשית ופיזית, שזה שונה.

רוב הטראומות שהן הפרעה מבוססות על טראומת ילדות, כי זה שלב שהמוח מפתח דפוסים מסויימים, יעני, בכל שלב בחיים המוח מפתח חלקים אחרים, ובגיל הילדות אתה מפתח בסיס והרגלים הכי חזקים לתיפקוד הבסיס, ואם שם זה ניפגע, יעני נוצר טראומת ילדות, זה יצור הפרעה שנוגעת להתנהלות הבסיסית שלך, נרקיסיזם למשל אחד הנפוצים.
מנגד עדיין אפשר ליצור אותם גם מאוחר.
למשל, כיזופרניה זה אחד הדברים שקוראים מטראומות ילדות, אבל זה גם קורה שזה נובע מסוף גיל ההתבגרות. או בגילאים ממש מאוחרים כשאתה מאוד זקן.
ולכן כמו שאמרתי, זה לא מאה אחוז מדע מדוייק, קח הכל בערבון מוגבל, עוד עשר שנים יסבירו למה זה נכון... אבל... יש חריגה כי...

ולגבי השאלה שלך אני עונה שוב: זה לא משנה איזה טראומות ילדות, או מה האירוע שקרה בסוף הכל עניין של הניתוח מידע של הילד.

ואני אתן שוב דוגמא:
ילד אחד קבוע היה מקבל כל מה שהוא היה רוצה ומעולם לא אמרו לו "לא", ואז הוא במוח חשב הוא אליל, והוא פינטז על משהו ספציפי ים זמן, על צעצוע מסויים, ורצה ורצה ורצה ורצה, ואמרו לו לא... בלי לשים לב הדבר הקטן הזה יכל ליצור טראומה, כי במוח של הילד זה נותח כחוסר אהבה ופגיעה בו, ושלא מעריכים אותו.

מנגד ילד אחר היו מרביצים לו קבוע, אבל הוא ניתח את המידע והבין את הבעיות של אבא שלו, וקלט הכל ויצא בלי טראומה.

אם אתה רוצה יש מחקרים על תאומים שגדלו באותם בתים עפ הורים מורכבים, ויצאו שונים לגמרי, ואז ביררו והמון פעמים האחד עם טראומה והשני בלי בכלל.
הכל עניין של ניתוח מידע.

ורק הערה אחרונה, זה שהיא אישתי ברור שזה קשור, כי כמו שאמרתי אדם בזוגיות אולי לא מבין באותה רמה בנודא כמו בן/ת זוגו, אבל בהחלט מבינים הרבה, אתה חיי עם אדם שמשתף עם מידע כזה כל הזמן, שמדבר על זה, שזה מעניין אותו.
זה כמו שאבא שלי מוזיקאי ומחנך, ונחש מה שמעתי המון בבית? דיבורים על מוזיקה וחינוך.
האנשים שאתה חי איתם מביאים המון מידע, אם מקשיבים.
ובייחוד כשנשואים, בשביל לחיות בייחד בצורה בריאה צריך להבין מה השני אוהב, ולהבין בזה.

שואל השאלה:
אתה לא מבין משהו. לא לכולם יש מערכות יחסים כמו שלך. אולי חלק מהדברים מובנים לך מאילו, אבל הם לא ככה אצל כולם. אמא שלי למשל מתכנתת מחשבים, זה לא אומר שאני מבין בזה.
והפרעת זהות דיסוציאטיבית שונה מסכיזופרניה.
גם לא אמרתי שזה מדע מדויק, אבל יש הגדרות מסוימות.
ובינתיים לא הבאת אף מקור מידע לטענות שלך.

אתה מחפש מקור מידע, תעשה גוגל, אין לי מה להתחיל לפתוח ספרים ולצלם לך ספרים של האוניברסיטה, שאלת מה אני יודע, זה מה שלמדתי ואני יודע.
אתה מוזמן לפתוח גוגל, לראות את הדעות השונות, במקום לחפש כאן

וממליץ לך אז להתחיל להתעניין באמא שלך ובעבודה שלה, יעשה לך טוב.

שואל השאלה:
1. אני קראתי המון מקורות מידע בנושא
2. אמא שלי התעללה בי כל החיים שלי, למה שאתעניין בעבודה שלה?

שואל השאלה:
זה לא קשור לשאלה בשום צורה

מתנצל לשמוע לגבי אמא שלך, ומבין שאז זה לא מערכת תקינה וזה שונה מנישואים, בנישואים אתה בוחר אם להישאר או לא.
ומראש בוחר אם להיכנס או לא.
ולא לוקח מובן מאליו לכן אני משקיע.
ואם קראת המון מידע בנושא איך זה שלא הגעת לתשובה? הרי זה די בסיס ממה נובע הטראומה ואופן היצירה שלה.

שואל השאלה:
אני לא שאלתי איך נוצרת טראומה
שאלתי אם כל טראומה יכולה להוביל לזה או לא

מה זה זהות דיסוציאטיבית?

שואל השאלה:
הפרעת זהות דיסוציאטיבית זאת אחת מההפרשות שנופלות תחת הקטגוריה של "פיצול אישיות"

אוקי, הבנתי מדוייק מה אתה שואל, שאלתי את אישתי והיא ענתה ככה.
היא אמרה שהטראומה היא נטו מאורע, וזה לא משנה מה היה הסיפור.
ובעצם אתה מפתח פוסט טראומה, שדרך ההתמודדות שלך היא כל דבר אפשרי, שבעצם מזה נוצר פיצול אישיות לדוגמא.

במילים אחרות, כל אירוע יכול להוביל לזה, והכל עניין של ניתוח בתוך הראש.