התחלתי לקנא בעזתים

אני אסביר, לאחרונה התחילו להופיע לי סרטונים שלהם בטיקטוק שהם מתעדים תחיים שלהם בעזה, וכל נורא פשוט כזה, הם לא במרדף אחרי כסף, הם יושבים כל המשפחה ביחד באוהל, מכינים אוכל על אש, עושים הכל ביחד ויצא לי לחשוב על החיים כאן, אנחנו במרדף אחרי כסף כל היום, אנחנו חיים בלי המשפחתיות הזאת, כל דבר אצלנו חייב להיות מפואר ומהודר ויש מירוץ למי יש יותר..
אולי זה רק אני מרגיש ככה, אבל הם הבינו מה חשוב בחיים ומה לא... כסף זה לא חושב, וחיים מפוארים זה סתם, הכל בסוף הולך, ומה שנשאר זה חוויות והפשטות, והשמחה שיש להם, אני באמת מקנא בזה, הם לקחו מצב חרבנה והפכו אותו לזהב, זה ממש מעורר השראה... כאן בחיים זה לא היה קורה