42 תשובות
השני
הראשון
הראשון. כל האמת יוצאת ואני מתה על זה
השני
הראשון.
גם אם זאת לא האמת, הבן אדם אומר מילים בכוונה בשביל לפגוע בך, מה שמעיד על האופי שלו.
גם אם זאת לא האמת, הבן אדם אומר מילים בכוונה בשביל לפגוע בך, מה שמעיד על האופי שלו.
תאמת שגם וגם כי כאילו מצד אחד השני מאוד נכון לפעמים כשכועסים לא ממש חושבים על מה שאומרים מצד שני בוא זה כמו שבכל צחוק יש קצת אמת
הראשון
הראשון
השני.
ממש לא הראשון
ממש לא הראשון
אנונימי
שני
הראשון
השני
שתיהם נכונים זה ממש לא סותר.
אבל לפעמים כשאדם עצבני הוא אומר דברים שהוא לא באמת חושב שהם אמיתיים אז זה תלוי כם
אבל לפעמים כשאדם עצבני הוא אומר דברים שהוא לא באמת חושב שהם אמיתיים אז זה תלוי כם
הראשון.
וואו גם וגם
שניהם נכונים לפעמים. תלוי במצב
השני
למרות שנגיד אם אני טעונה על מישהו ואני כועסת עליו אז הראשון.
מתקנת, תלוי בסיטואציה
למרות שנגיד אם אני טעונה על מישהו ואני כועסת עליו אז הראשון.
מתקנת, תלוי בסיטואציה
הראשון
לפעמים ולפעמים
שניהם
השני
לפעמים כשאני עצבנית אני אומרת דברים שאני לא מתכוונת אליהם אני מרגישה שזה מה שאני באמת מרגישה באותו רגע אבל כשנרגעים מרגישים אשמים על חלק מהדברים שאמרנו ומתחרטים עליהם פתאום הם מרגישים לא נכונים
לפחות ככה זה אצלי חחח
לפעמים כשאני עצבנית אני אומרת דברים שאני לא מתכוונת אליהם אני מרגישה שזה מה שאני באמת מרגישה באותו רגע אבל כשנרגעים מרגישים אשמים על חלק מהדברים שאמרנו ומתחרטים עליהם פתאום הם מרגישים לא נכונים
לפחות ככה זה אצלי חחח
השני
שואל השאלה:
תודה שאתם עונים❤
אני חושבת שלא צריך לשפוט אדם בשעת כעס אבל גם כן צריך, מצד אחד אם הוא פותח את הפה ומתהפך מאפס ל200 ויורד על דברים אישיים ועל נושאים קשים זה מראה איזה בן אדם מגעיל הוא, אם הוא מתעצבן וזה קללות וזה באמת מתוך תסכול אז אפשר להבין ולא צריך לשפוט.
האמת עלה לי לראש המחשבה הזאת כל כך הרבה שהייתי חייבת לשאול פה מה אתם חושבים.
תודה שאתם עונים❤
אני חושבת שלא צריך לשפוט אדם בשעת כעס אבל גם כן צריך, מצד אחד אם הוא פותח את הפה ומתהפך מאפס ל200 ויורד על דברים אישיים ועל נושאים קשים זה מראה איזה בן אדם מגעיל הוא, אם הוא מתעצבן וזה קללות וזה באמת מתוך תסכול אז אפשר להבין ולא צריך לשפוט.
האמת עלה לי לראש המחשבה הזאת כל כך הרבה שהייתי חייבת לשאול פה מה אתם חושבים.
שום דבר, פשוט ללמוד לשלוט במה שיוצא מהפה.
השני
כשאני עצבנית אני אומרת דברים מפגרים ואז מתחרטת על זה
כשאני עצבנית אני אומרת דברים מפגרים ואז מתחרטת על זה
הראשון
תלוי בסיטואציה
השני
תלוי בסיטואציה אבל לרוב זה השני
שבן אדם כועס הוא לפעמים אומר מלא דברים שהוא לא התכוון אליהם
שבן אדם כועס הוא לפעמים אומר מלא דברים שהוא לא התכוון אליהם
שתיהם. זה לא סותר
ראשון חד משמעית
וואי זה קשה, נראלי השני
שניהם איכשהו
כי לפעמים כשאני כועסת יוצאים לי כל הדברים שמתתי להגיד
ולפעמים כשאני כועסת אני גם אומרת דברים שאני בכלל לא מתכוונת אליהם
כי לפעמים כשאני כועסת יוצאים לי כל הדברים שמתתי להגיד
ולפעמים כשאני כועסת אני גם אומרת דברים שאני בכלל לא מתכוונת אליהם
השיני
נראלי שתלוי
יש אנשים שבשעת כעס אומרים כל מה שיושב עליהם
ויש כאלה שבשעת כעס יגידו כל דבר כדי לעצבן אותך בלי קשר למה שהם חושבים
יש אנשים שבשעת כעס אומרים כל מה שיושב עליהם
ויש כאלה שבשעת כעס יגידו כל דבר כדי לעצבן אותך בלי קשר למה שהם חושבים
השני, למה שאני אגיד את האמת כשאני כועסת? לדעתי אין בזה הגיון
בגמרא בעירובין: בשלושה דברים אדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו.
כלומר מכירים את האדם בין היתר לפי איך שהוא מתנהג כשהוא כועס. יש התייחסות לאיך צריך להתנהג כשאדם מסביבך כועס או יותר נכון איך לא להתנהג "אל תרצה את חברך בשעת כעסו" במשנה באבות וגם "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכן מהפסוק באיוב למדים על שעת צערו של אדם: "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל" (איוב לד, לה) ובגמרא מסכת בבא בתרא על הפסוק "מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו" ופירש רש"י: "שאין אדם נתפס - להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין". צער וכעס לא זהים ולכן יש הבדל, לדוגמא אדם כועס ששובר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה לימדו חז"ל, כלומר יש אחריות ואין היתר להשתגע בתירוץ של כעס ויתן את הדין על מעשיו.
כך שהמשפט הראשון נוטה לכיוון של נכון אבל גם לא מדייק כיוון שהאדם ניכר ע''י התנהגותו כשכועס ולא בהכרח שיאמר אמת אלא יתכן לדוגמא שהוא מסוג האנשים שיאמר את מה שהכי יפגע כדי לשדר שהוא נפגע למרות חוסר כוונה אמיתית לתוכן שאמר, והשני לא מדוייק.
כלומר מכירים את האדם בין היתר לפי איך שהוא מתנהג כשהוא כועס. יש התייחסות לאיך צריך להתנהג כשאדם מסביבך כועס או יותר נכון איך לא להתנהג "אל תרצה את חברך בשעת כעסו" במשנה באבות וגם "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכן מהפסוק באיוב למדים על שעת צערו של אדם: "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל" (איוב לד, לה) ובגמרא מסכת בבא בתרא על הפסוק "מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו" ופירש רש"י: "שאין אדם נתפס - להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין". צער וכעס לא זהים ולכן יש הבדל, לדוגמא אדם כועס ששובר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה לימדו חז"ל, כלומר יש אחריות ואין היתר להשתגע בתירוץ של כעס ויתן את הדין על מעשיו.
כך שהמשפט הראשון נוטה לכיוון של נכון אבל גם לא מדייק כיוון שהאדם ניכר ע''י התנהגותו כשכועס ולא בהכרח שיאמר אמת אלא יתכן לדוגמא שהוא מסוג האנשים שיאמר את מה שהכי יפגע כדי לשדר שהוא נפגע למרות חוסר כוונה אמיתית לתוכן שאמר, והשני לא מדוייק.
הראשון.
גם אם מישהו כןעס הוא צריך לשלוט בעצמו
גם אם מישהו כןעס הוא צריך לשלוט בעצמו
השני
הראשון,
שאתה כועס הסביבה שלך לומדת איך אתה שאתה עצבני
שאתה כועס הסביבה שלך לומדת איך אתה שאתה עצבני
דווקא כשכועסים מי שכועס משתמש בcritiques לא סתם פוגעניים יותר, אלא יותר מדוייקים ואישיים או פרטיים, ככה זה אצל הרוב המוחלט
אז דווקא לשפוט אדם כשהוא כועס יכול לתת מידע על מה הוא לא אוהב אבל שומר בפנים כי הוא מפחד משיפוטיות של אחרים על הדעות שלו
ואלה שזורקים שקרים מניסיון לפגוע במי שפגע בהם יש להם בעיות עצבים.
אז דווקא לשפוט אדם כשהוא כועס יכול לתת מידע על מה הוא לא אוהב אבל שומר בפנים כי הוא מפחד משיפוטיות של אחרים על הדעות שלו
ואלה שזורקים שקרים מניסיון לפגוע במי שפגע בהם יש להם בעיות עצבים.