אמא שלי חושבת שאני מתרחקת מחברות שלי

בדרכ אני לא נפגשת איתן אחר הצהריים, לא בגלל שאין לי עם מי, בגלל שאני פשוט לא אוהבת להיות תלויה באנשים עד שהם ילכו לי מהבית, או שרני הולכת לבית של מישהו אחר אני לא מרגישה נעים עם זה שאני הולכת אחרי שעה, וזה לא בגלל שלא באלי להיות איתם, פשוט אני מעדיפה להיות עם עצמי לפעמים.
אבל אני כן מדברת איתן בווצאפ ובשיחות וגם בבית ספר, אבל פשוט לא נפגשת אחר הצהריים איתן.
בגלל שאמא שלי רואה שרני כל היום בבית, היא אומרת שאני מבודדת את עצמי מהן.
אני בכיתה ח' בבית ספר 8 שנתי אז עדיין יש לי בית ספר, וביקשתי לא ללכת כי ממש משעמם לי שם ואין לי מה לעשות.
ואמא שלי אומרת לי ללכת כדי לפגוש אנשים.
בחופש הגדול אני לא כל כך מתחננת להיפגש, אלא יותר לדבר בטלפון ודברים כאלה מהסיבות שציינתי קודם, וגם בגלל שאני דיי עסוקה בדברים אחרים ובהתפתחות אישית, ואמא שלי תחשוב שאני שוב מבודדת את עצמי מאנשים.
מה אני יכולה לעשות?
כבר אמרתי לה שאני לא מבודדת את עצמי והיא פשוט לא מקשיבה לי.