איזו מחשבה הכי מעציבה/מדכאת אתכם?

לחשוב על אבא שלי שנפטר.. וחיות שמסרו/מלו

שאף אחד לא נותן לי פרח

שתתחיל מלחמה בצפון

^^על זה נאמר.. וומפ וומפ

על זה שמישהו שאני מכירה נרצח בנובה ואבא שלו חילץ אותו מת
אני לא מסוגלת לדמיין את הלחץ והפחד שהיה לשניהם

לא יודעת יש הרבה
נראה לי לאבד את אח שלי או את אמא שלי

שעברו כבר קרוב לתשעה חודשים ועדיין יש 120 חטופים בעזה, ואפילו לא יודעים מי מהם בחיים..
אני לרוב בן אדם מאוד אופטימי באטיטיוד שלי, זה משהו שעבדתי עליו במהלך החיים וצברתי גישה יותר בריאה.. אז גם בתקופות מאתגרות אני יודעת ודואגת להזכיר לעצמי שיהיה טוב.
אבל המחשבה על החטופים, ועל המלחמה פשוט ממוטטת.. אי אפשר לברוח מזה.

שיגלו שהתחזתי פה באתר

להיתבגר בלי להכיר מישהי ולפספס את האהבה של גיל העשרה

^^ נראלי כבר גילו..

להבין שהזמן עובר מהר ואני מתבגרת:(

שבעתיד יכול לקרות דברים רעים,
טוב לי עם התודעה שיש לי היום,
מפחיד לחשוב שיכל לקרות משהו רע כמו עוד מלחמה, מוות של קרובים, מחלות קשות..