תשאלו אותי כל דבר - מישהי מאובחנת עם דכאון

שואל השאלה:
אני הולכת לפסיכולוגים כבר בערך ארבע שנים, החלפתי שלושה פסיכולוגים
אם להגיד את האמת אני אף פעם לא משתפת איתם הרבה ממה שעובר עליי, אבל הרוטינה של ללכת, לצאת מהבית ולדבר עם מישהו עוזרת לי
מעבר לזה אני משתפת את החברים שלי כמעט בהכל, יש לי קבוצת חברים מאוד קרובים אליי ותומכים, הם גם אלו שלפני ארבע שנים זיהו משהו לא בסדר אצלי כשהייתי מאוד אובדנית ובזכותם אובחנתי וטופלתי

לא רוצה לשאול שאלה אבל כן רוצה להגיד שהייתי בדיכאון גם במשך תקופה ארוכה, ואני יודעת שכולם אומרים את זה אבל באמת שזה משתפר. אני מאמינה בך את מדהימה!

שואל השאלה:
"מה גרם לך לדיכאון"
שאלה מעולה
אני מאובחנת בסוג דיכאון שנקרא nos- not otherly specified
כלומר דכאון ללא סיבה
מטיפול פסיכולוגי אני מניחה שזה מגיע בעיקר מאזור הקורונה, כי באותה תקופה הופיעו לי הסימפטומים
הייתי בת 13 בתחילת הקורונה וכנראה שההרגשה הזאת של להיות בת נוער והכל משתנה + הקורונה, שלא יצאתי מהבית ופגשתי חברים במשך חודשים השפיעה על זה (:

אבל בגלל שיש לי nos אין סיבה אחת חד משמעית, לפחות עדיין לא יודעים אותה

שואל השאלה:
-מישהי שמשעמם לה
תודה !! האמת שאני בטיפול מלא זמן ותודה לאל במצב יציב אחרי אשפוזים ותרופות,
כל הכבוד לך שאת הולכת ומחזקת אנשים בסיטואציה הזו, זה באמת חשוב את מהממת

איך ידעת שיש לך דיכאון?

שואל השאלה:
" הפסיכולוגים באמת מספרים את הדברים להורים בסוף?"
הם מספרים רק במצב מסכן חיים
לי זה קרה פעם אחת כשהייתי מאוד אובדנית
חוץ מזה הפסיכולוגים שהייתי אצלם שלי תמיד שמרו על הפרטיות שלי
לעומת זאת, פסיכיאטרים אומרים הכל אבל עם סיבה, כיוון שהם נותנים אבחון וטיפול

שואל השאלה:
" איך ידעת שיש לך דיכאון?"
חברים שלי זיהו שהמצב שלי לא טוב ואמרו למחנכת שלי בבית ספר, עברתי מלא פסיכולוגים, יועצים ופסיכיאטרים
אובחנתי רק שלוש שנים אחרי אבל גם לפני תמיד הייתה לי הרגשה שזה מה שזה
לפני שהחברים זיהו לא היה לי מושג

^^^^ זה מדהים! אני ממש שמחה לשמוע. כל הכבוד לך!!!!

היית כאילו מדוכדכת ועצובה?

האבחון עצמו (לא הדיכאון) מפריע לך להתקבל למקומות? כאילו אם מבקשים היסטוריה רפואית ידעו שאת בדיכאון?

שואל השאלה:
" היית כאילו מדוכדכת ועצובה?"
עם חברים ובבית ספר תמיד צחקתי ונהנתי איתם, אבל הייתי יכולה להשאר בבית במשך ימים או שבועות בלי לזוז מהמיטה
ההיגינה שלי מאוד ירדה מתוך חוסר אכפתיות עצמית
והייתי בכללי מדוכדכת ועצובה אבל זה לא סתר את זה שגם הצלחתי להיות שמחה ולצחוק לפעמים
מה שאני מנסה להגיד בעצם שאולי לבן אדם שלא מכיר אותי הייתי נראית רגילה, אבל זה בהנחה שהייתי בכלל יוצאת מהבית, מה שלא היה קורה רוב הזמן

שואל השאלה:
" האבחון עצמו (לא הדיכאון) מפריע לך להתקבל למקומות? כאילו אם מבקשים היסטוריה רפואית ידעו שאת בדיכאון?"
אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כולל כדורים, אני בכיתה י"א וכשהלכתי לצו ראשון הבאתי להם את האבחון והכל, יש לי פרופיל 97, דפ"ר 90 וציוני יום המאה גבוהים
יש לי שבוע הבא אפילו מיוני טיס
היופי באבחון זה שבא אחריו גם טיפול, ברגע שמתאבחנים מקבלים גם מרשם לכדורים
החלפתי הרבה פסיכולוגים וכדורים עד שמצאתי את מה שעזר לי, אבל למזלי הרב התייצבתי לפני כיתה י"א וזה בכלל לא הפריע לי בצבא, רק קיבלתי הארכת זמן למבחנים (:

איך בכלל הגעת ללספר למישהו?

גם אני מאובחן אני אוהד הפועל איזה יופי בואי נהיה חברים :)

מה גורם לך לדיכאון?
כשיש לך דיכאון מה את עושה? ואיך את מטפלת בזה?
את משתפת מישהו שיש לך דיכאון?

למה את בדיכאון? למה מקבלים על זה הארכת זמן? אפשר להשוות דיכאון למצב גופני פיזי? האם זה משפיע פיזית על הגוף