אני לא יודעת מה לעשות כבר וסליחה שזה ארוך מי שיכול שיעזור

תקשיבו אני באמת לא יודעת מה נסגר מאז שסוג של נשבר לי הלב בפעם הראשונה נכנסתי לתקופה של משך שנה שאני לא רוצה כלום ואין לי חשק לכלום לא מדברת עם אף אחד לא מתקשרת לא יוצאת מהחדר או מהבית לא הייתי הולכת לבית ספר ואפילו בתקופת החופש הגדול הייתי כל היום ישנה וקמה בלילה ככה אף אחד לא היה מציק לי לבוא לאנשהו. ברמה שחברות כבר היו מגיעות על דעת עצמן אליי הביתה ופשוט הייתי נועלת את הדלת של החדר ועושה את עצמי ישנה.
לקח לי המון זמן להשתקם ועשיתי את זה בעצמי הכרחתי את עצמי לצאת למרות שהייתי סובלת שהייתי בחוץ בחיים לא הייתי אצל פסיכולוגית או משהו כזה פשוט הרמתי את עצמי לבד והבטחתי לעצמי שאני לא יגיע למצב הזה יותר בחיים.
אחרי כמעט חצי שנה שיצאתי מזה סופית והשתקמתי יחסית הכרתי מישהו ולקח לי המון זמן להיפתח אליו והיה לי נורא קשה והוא היה שם בשבילי. הוא היה הכל בשבילי
הרחקתי את כולם ממני ודיברתי איתו כל היום והייתי מספרת לו הכל כל דבר הכי קטן שהיה קורה לי הוא היה השיחה הראשונה שלי.
באמת אני כל כך סמכתי עליו אחרי המון זמן שלא הצלחתי והוא היה המקום הבטוח שלי ומתישהו זה פשוט לא הסתדר בנינו יותר הוא יצא קצת מנ*אק אם לומר את האמת אבל בסדר לא ניכנס לזה עדיין אני הכי מעריכה בעולם את הקשר הזה כי זה לא היה מובן מאליו למרות שזה הסתיים די עלוב. ניתקנו קשר לפני חודשיים ואני מרגישה שאני חוזרת לשם.
לתקופה הזו שלא רציתי והנה שוב שנייה לפני החופש הגדול אני לא עושה כלום חוץ מלישון ולאכול כל היום.
אני לא עונה לאף אחד אין לי מצב רוח לשום דבר ואני חושבת שנהיה לי סוג של אכילה רגשית אני לא פשוט מפסיקה לאכול.
לא הייתי שבוע בבית ספר וזה השבוע הכי קריטי בתכלס כי זה הסוף ובקיצור אני חוזרת לשם.
הרחקתי את כולם ממני ואת מי שלא אני מרחיקה לאט לאט.
אני לא יודעת מה לעשות ואני כבר לא מצליחה לקום מזה עוד הפעם אני מרגישה שעל כל יום שאני בסדר ומאושרת אני חודש לא מסוגלת נפשית לקום מהחדר.
מה אני עושה במצב? הזה למי לפנות? למה אני ככה?
יש עוד מישהו שחווה את זה?
ובאמת סליחה עם זה כזה ארוך אני באמת חייבת לפרוק קצת.