כנסו לנחם אותי בבקשה כי נמאס לי מבנים פשוט

טוב תקשיבו אז בעיקרון החברה הכי טובה שלי לא באה לבית ספר כבר שלושה חודשים לא חשוב סיבות. יש לי עוד חבר מאוד טוב שהוא הומו שזה נפלא (אתם תבינו אחר כך) ועוד כמה חברים אבל פחות קרובים, אז מן הסתם גם כשהיא לא באה לא הייתי לבד בבית ספר היו לי חברים והכל טוב, אבל זה שונה אתם בטח מבינים. בכל מקרה, לאחרונה התחלתי ממש להתקרב לאחד הידידים שלי. אני ואותו ידיד היינו ידידים כבר מכיתה ז' אבל בזמן האחרון הפכנו לחברים טובים ובשבועיים האחרונים אפילו לחברים הכי טובים. היינו כל הזמן ביחד, בבית ספר, אחרי בית ספר, דיברנו וזה. לי זה היה ממש כיף כי אני מאוד אוהבת אותו בתור חבר טוב ואני חושבת שהוא באמת בן אדם מקסים והכל.
אבל הוא כמובן לקח את זה לכיוון אחר והיום חזרנו ביחד באוטובוס מאיזה ריאיון עבודה ששנינו הלכנו אליו (כי קיווינו לעבוד ביחד בחופש פשוט כדי שאני אפסיק לעבוד לבד) והוא שאל אם הייתי רוצה לצאת איתו. עכשיו תקשיבו זה לא שאני מאשימה אותו או משהו, אתם בטח קוראים את זה וחושבים לעצמכם "ברור שהוא הגיע למסקנה הזאת" אבל למה זה חייב להיות ככה??? כאילו למה הבן היחיד שאני מצליחה להשאר רק ידידה שלו הומו? עכשיו זה ממש מבאס אותי כי באמת יש לנו חברות כל כך טובה וזה כל כך מבאס אותי שזה יהרס. עכשיו באוטובוס הוא הבין שאני פחות בכיוון והצליח להחליף נושא באלגנטיות אבל אני יודעת שדברים לא יהיו אותו הדבר עכשיו.
אם כל זה לא מספיק כדי לבאס אותי, זו פעם ראשונה שקורה לי משהו כזה שאני לא יכולה לספר לחברה הכי טובה שלי. בדרך אני מספרת לה הכל אבל אני פשוט לא רוצה להביך אותו ולספר את זה לאף אחד שמכיר אותנו אז אני כותבת את זה בסטיפס באנונימיות כי מה עוד יש לי לעשות? זהו אני שמחה שפרקתי תודה שהקשבתם.

נ.ב - אני גאה בו ברמות אבל שהוא הציע לי לצאת כי לא חשבתי שיש לו מספיק אומץ וביטחון עצמי וזה. מן הסתם אבל אני לא יכולה להגיד לו שאני גאה בו אז גם את זה אני אומרת לכם כי מה עוד יש לי לעשות.