איך אפשר להפסיק להאמין בהשם

זה לא שאלה של איך אפשר, זה אתה מאמין או לא

למה שתעשי את זה ?

להפסיק להאמין בעצמך.

לחשוב על זה שאתה יכול באמת לחקור את העולם ולחיות איך שבא לך ולעשות מה שבא לך מתי שבא לך

לא משנה כמה תחקרו את העולם בחיים לא תצליחו לחקור את יסודיו של הנפש..

שואל השאלה:
אבל איך אפשר פשוט להפסיק

כולנו מצלם אלוקים,
בפסיכולוגיה אתה יכול לחקור את יסודות הנפש אבל אתה חייב לקשר כל דבר לביולוגיה, זה יכול לתת לך
תשובות להכל. אבל לא לשורש ההרגשה, השאלה על הקיום של ההרגשה, ומה זה הקיום בכלל.. לשם מה ?

כנראה שתסתור אותי ותאמר לי, ללמוד פסילוספיה..
ואתה יודע מה? אני מסכימה איתך.
פסילוסופיה יכולה להתבטא בכל כך הרבה דרכים, אחת הדרכים הוא לימוד , ולהאמין במה שאתה לומד.
ככל שאתה מאמין ככה אתה מרשה לעצמך להגיע לתובנות יותר עמוקות כלפי עצמך וכלפי הסביבה.
ולתובנה הכי עמוקה בחיים לא תהיה לה הסבר מדעי..
מה התכלית?
מה יש אחרי המוות?
תמצא לי מה המדע עונה על זה.
ואם הגענו לשלב שהוכחנו שהמדע הכוח הכי גדול לא יכול לעזור לנו בשאלה די פשוטה..
אז מה כן יכול לענות לנו על זה ?

העולם מורכב מרוחניות וגשמיות,
הגשמיות היא הפרחים, העצים, הבעתי חיים, שהם נוצרו לטובת האדם. אין להם תודעה, אין להם ישות, הם יפים, מועילים, חמודים, וחלק מכל האיכות חיים המדהימה. אבל אין בהם רוח, בחירה, מחשבה.

רורוחניות, העולם מורכב מדברים שהם מעל לטבע, התגלגלות אירועים שלא יכולה להיות צירוף מיקרים, דברים קורים מסיבה מסויימת, ופה מתבטאת הרוחניות שלא תלויה בנו

ומה בני אדם? איפה אנחנו נמצאים בשני החלקים של היקום?
אנחנו דומים מאוד לצמחים ולבעלי חיים, גדולים , נובלים, כפי שאמרת.
אבל גם דומים לרוחניות, המחשבה, התודעה, היכולת לבחור ולחשוב ולהרגיש את הרוח שבנו.
בני אדם זה יצור מיוחד שנמצא בין שתי העולמות האלו.
אם אתה חושב שנועדנו לנבול כמו פרחים, אתה מזניח את הקיום שלך.
והרי מין הסתם שהקיום של בני אדם, הוא הרבה יותר מפותח מכל קיום אחר שיש על פני האדמה הזאת..
אז איך אתה מסביר את זה?
ואם כבר מדברים על הקיום הכי מפותח, למה הקיום הזה נועד? למה המוח האנושי נועד? למה הנפש המרגישה שלא משתווה לשום נמלה או פרח (ואת זה אתה יכול לבדוק מחקרית)
למה היא נועדה?
כאן נכנסת השאלה בנוגע לתכלית קיום.

ועוד דבר, אנשים לא ממציאים את האלוקים. אנחנו חלק מהישות האלוהית הזאת, חלק מהרוחניות הזאת, אתה יכול להגדיר את זה איך שאתה רוצה. אבל זה אלוקים.
הנפש שלך ושלי חלק מהחלק הרוחני הזה שדיברתי עליו, הנפש שלנו זה חלק מאלוקים.

(דת זה כבר סיפור אחר)

חיבור :)
חיבור רומנטי בין איש לאישה, חיבור ברבדים הנפשיים.
יש משהו פחות רוחני מזה?
כשאתה מתאהב במישהי, אתה לא מרגיש את הרוח שבנפש?

אז אתה משווה את הערך שלך לנמלה ?

אבל שוב חוזרים לאותה שאלה ,
למה הכל קיים?
למה ההורמונים במוח קיימים ,
למה האדם קיים?

עצם זה שהאדם מודע לקיום שלו, ויכול להגיע להבנה ולשאלה של למה אני בכלל כאן, זה כבר משהו רוחני.
ההבנה הזאת, שדברים עובדים לפי הסדר, לפי המדע, והתחושה הפנימית הזאת, שיש לאדם משמעות.
רק מה המשמעות?
למה במי אדם מחפשים כל כך משמעות?
ראית מחקרים שנמלה מחפשת משמעות?

נמלה יכולה להיות חכמה, ולדעת איך לפעול נכון בהתאם לגופה ולמוחה. אבל לנמלה את בינה, אין חכמת חיים, אין נבונות ותבונה.
ולאדם יש, האדם שונה מכל תכלית שהיא, כי הוא מסוגל להבין דברים שכל דומם וחי שמתחתיו לא יוכל.

עצם הקיום שלך אולי לא שונה מנמלה, כמו שלנמלה יש תפקיד בעולם הזה כך גם לך..
הנצחה אוספת מזון, ויכולה לשקם שטחים ואדמות בעזרת החריצות שלהם, לנמלה יש תפקיד בעולם הזה, יש תכלית.
עכשיו תאמר לי, מה התפקיד שלך בדיוק?

האדם לא חכם, האדם נבון

קשה בטח מאוד לחיות במחשבה שאין לך תכלית..
שאין סיבה לקיום שלך,
שאין ערך

אבל אני כן מאמינה שיש לך תכלית, ועומק, וערך, וסיבה:)
לילה טוב ❤

ואני מקווה שחלילה לא העלבתי , או יצאתי פוגענית..
אני רוצה להוסיף שכן יש בי צד שמבין את הטענה שלך, כי מאוד קל להניח ככה, להשקיף על העולם ככה.. זה מזניח קצת את האחראיות בקיום שלנו, ויש משהו יותר קל מלא להיות אחראי ?
לפעמים זה היה יכול להיות ממש קל נפשית, אם הייתי מרגישה שאני כאן רק כדי לחיות ולמות.
אבל הנפש שלי אומרת לי אחרת , ואני מקווה שגם הנפש שלך תאמר את זה

(גורל זה גם קצת שאלת קיום.. אבל בסיידר)

למה?